ספרים מומלצים

ספרים שאהבתי שנגעו לי בלב... כולם קשורים לתפיסת העולם המזרחית. 

"שאנטראם" מאת גרגורי דיוויד רוברטס

 

לפני זמן מה נפל לידי ספר מופלא, כבר בשורות הראשונות יש הבטחה גדולה. התחברתי אליו בעיקר משום שהחזיר אלי את הריחות והצבעים של הודו האהובה על יופייה ועוצמתה ועל האומללות האיומה שבה. באמת כנה ושובת לב מתגלה בפנינו אותה הודו על העוולות, העוני המחריד, הזוהמה, קבצניה המרהיבים והאיומים למראה. אותה הודו שבאותה נשימה יש בה יושר, נדיבות וכבוד אנושי כה רב, לצד שחיתות, בירוקרטיה מייגעת, וחוסר שוויון כה בוטה.

 

בעיקר יש כאן סיפור נוגע ללב על מאבק פנימי, על חשבון נפש נוקב ואהבת אדם כה כובשת, החושפת לא רק הודו יוצאת דופן ומרהיבה אלא אדם יוצא דופן המספר עליה.

 

"שאנטראם" מאת: גרגורי דייוויד רוברטס

"נדרשו לי זמן רב ועולם שלם כדי ללמוד את מה שאני יודע היום על אהבה, על גורל ועל הבחירות שלנו, אבל את המהות קלטתי בהרף עין, בעת שהייתי כבול לקיר ומעונה. הצלחתי לתפוס, מבעד לזעקות שמילאו את נפשי, שגם כשאני כבול בשלשלאות וחסר אונים אני עדיין חופשי: חופשי לשנוא את האנשים שמענים אותי או לסלוח להם. אני יודע, זה לא נשמע מי יודע מה, אבל כשהשלשלאות צובטות את עורך וקורעות אותו, כשאין לך שום דבר אחר, החופש הזה נראה לך כמו עולם ומלואו. והבחירה שלך, אם לשנוא או לסלוח, יש בה כדי להפוך לסיפור חייך."

 

אז הבחירה הזו עומדת כל יום בפנינו שוב ושוב  מחדש... ביכולתנו לברוא את מציאות חיינו ולא חשוב באילו תנאים חיצוניים אנו מצויים. כל אחד מאתנו שבוי במציאות חייו על יופייה ועל הדרמות שבה, מקווה ומאמינה שנוכל לבחור שוב ושוב בחיים מאושרים ומספקים ולברוא לעצמנו חיים בהם החירות והחופש באים מבפנים. ההחלטה אייך להגיב למציאות חיינו, ואם להיות מאושרים היא שלנו. זה מה שהופך אותנו לאנשים רוחניים שעושים דרך אל ההארה, החופש האולטימטיבי הפנימי.

 

שורות מרגשות אלו מגלמות בהם את חופש הבחירה שלנו את עצם המהות של מה שמבדיל בין קדושה וטוהר לבורות ואלימות. לכל אורך הקריאה עלו בי מחשבות על הגדולה שביכולת לאהוב בכל מקום בכל תנאי בכל מיני דרכים וצורות. הקבלה של האחר והיכול לראות את היופי שבו מתוך כבוד וחמלה זו אהבה. היוגה מנסה לפתוח לנו את הלב לעורר את הקול הפנימי ולהעניק לנו חופש שאפשר לממש כאהבה ליקום, לעצמנו, לחברינו וליקירנו , מי ייתן ותצלח לנו הדרך לממש אהבה כזו.

 

"אומנות ההקשבה לפעימות הלב" מאת יאן פיליפ סנדקר

 

זה אתה סגרתי את  הדף האחרון בספר "אומנות ההקשבה לפעימות הלב" של יאן פיליפ סנדקר. סגרתי את הדף האחרון, הנחתי אותו על הבטן והקשבתי לקולות של העולם סביבי. הבית היה דומם במיוחד, באחד מרגעי הקסם שכולם בחוץ ואני עם עצמי. כמו תמונת נוף שהולכת ומקבלת חיים לאט עם הצלילים. רחשי העולם החודרים פנימה מאפשרים לרגע אינטימיות אינסופית, כמעט מגע מוחשי אתו. ובתוך ריקוד הצלילים סביבי, אני מנסה לשמוע את קצב פעימות הלב אולם מצליחה רק לחוש את התנועות העדינות של בית החזה בקצב פעימות הלב.

 

מה שרגש אותי באופן הזה היה לא רק חדות ההבחנה והעושר אשר מועבר דרך הצלילים, לא רק ההבנה שהראייה מגבילה ומתעתעת את היכולת שלנו לראות את ליבם של הדברים, את המהות שלהם אלא כוחה של האהבה של פתיחות הלב להעצים את החוויה.  היכולת לראות מעבר לעיוורון, לראות בכוח הצלילים בחדות ובבהירות לברוא מציאות, לצייר עולם מבלי לראות אותו ואם זאת לראות אותו ברור ונקי יותר מהרואים. כמה מופלא.

ציטוט מתוך אומנות ההקשבה לפעימות הלב, מאת יאן פיליפ סנדקר, הוצאת הכורסא, ידיעות אחרנות, ספרי חמד, מגרמנית יוסיפה סימון.

 

"המהותי הוא בחזקת בלתי נראה בעיניים." שתיקה ארוכה ואז המשיך. "איברי החושים שלנו אוהבים להטעות אותנו, והעניים הן המתעות ביותר. הן מפתות אותנו לבטוח בהן יתר על המידה. אנחנו מאמינים שאנחנו רואים את העולם הסובב אותנו, אבל מה שאנחנו קולטים הוא רק השכבה העליונה. אנחנו חייבים ללמוד לתפוס את מהות הדברים, את עיקרם, ובזאת העיניים הן יותר בגדר מכשול. הן מסיחות את דעתנו, אנחנו מניחים להן לסנוור אותנו. זה הסומך יותר מדי על עיניו מזניח את חושיו האחרים, ואינני מתכוון רק לאוזניים או לאף. אני מדבר על אתו איבר ששוכן בתוכנו ושבשבילו אין לנו שם. נכנה אותו מצפן הלב שלנו."

 

חשבתי לעצמי האם לראות את העולם דרך העיניים של משהו אחר , זה לא משהו שאנו עושים כאשר אנו קוראים. מדמיינים עולמות דרך מילים, שומעים מרגישים צוחקים דרך עולם מדומיין המבוסס על נקודת מבט של הסופר. כמה קרבה אנו חשים כלפי העולמות המופלאים הללו המתגלמים בעיננו וכמה זה חי ומלא יותר מכל סרט שנותן תמונה סופית וחד משמעית.

 

מעבר לכך במהלך התיאור של הסיפור לבי כמהה ותהה ובעיקר צבר איזה חוסר נוחות על שרירותם של החיים על הפאסיביות הזאת שבא מוביל אותנו הגיבור הנעדר. גיבור אשר נדמה כי נגרר לתוך סיפור חייו מבלי להילחם לעמוד על מה שחשוב לו ושלמרבה הפלא חי עם כך בשלווה ובקבלה ולא מתוך כאב לב ומירמור. כיצד תתיכן נקודת מבט המקבלת בסבילות כזו את החיים ?  נקודת המבט כזו אשר נתקלתי בה במזרח ופעמים רבות הפליאה אותי ואף הכעיסה אותי. כל כך שונה מהגישה הלוחמנית כובשת העולם בה אנו מתנהלים בעולם המודרני. אם זאת הספר השאיר אותי מפויסת, בפליאה ובתהייה האם הסוד הזה של הקבלה של נסיבות החיים הינה מתנה יותר מקללה ועל אף הפאסיביות והמחיר שמשלמים עליה היא מביאה סוג של שלווה של אושר שכה חסר לנו.

 

וכן כוחה של אהבה, גם כשהנמען לא נוכח באופן פיסי האם אינה יכולה להמשיך ולפעום ולהעצים ולרגש. האם אהבה איננה מוגבלת רק כנגד מושא מסוים אלא יכולה להתרחב ולכלול את העולם כולו. אולי אני עדיין ילדה של אגדות אבל לרגע היה נדמה לי שאפשר שהכוח הוא באהבה במאוהבות ולא בהגשמה שלה. הלוואי שכולנו נהיה מאוהבים בחיים. נקבל אותם בסבילות ובחמלה. מי ייתן ונלמד להקשיב ללב, לפעימות הלב. 

 

 

"מיתרי הלב" מאת יאן פיליפ סנדקר,

הוצאת כורסא, ידיעות אחרונות, ספרי חמד, מגרמנית יוסיפה סימון.

 

האם אפשר לכוון את מיתרי הלב ? האם יש כוח מרפא הגדול מהבדידות. ברגישות אינסופית מוביל אותנו הסופר אל תהומות הבדידות, אל השרירותיות של המוות, אל גחמה הבלתי מתפשרת של האהבה, אל בחירות בלתי אפשריות, אל חוסר מוצא וייאוש. אולם באופן מופלא  הטון הבוקע מהיצירה, הצליל שמתנשא מעל כולם וכובש את הלב הוא של אהבה המכוונת את מיתרי הלב.

 

בכמה משפטים קצרים ממוקדים, בלי הרבה מילים, מצליח להעביר עולם רגשי שלם של חוויות, אשר גם אם מסופרות על עולם רחוק וזר לנו, מדברות ישר ללב. מתארות באופן חי כל כך הרבה כאב שאנו מכירים מקרוב, מקרוב מידי. 

 

ספר ששואל את השאלות ? שאלות נוקבות בפשטות ובאינטימיות בהן הן מובעות ועם זאת לפעמים התשובה להן מסובכת מאד. לפעמים דרוש עולם שלם לחוויות, כאב ובדידות אינסופית בכדי להבין ולנסח עליהן תשובה. האם אנו מכירים את הקולות הפנימיים שלנו ? האם אנו מסוגלים להתמודד עם השאלות שהם מעלים ?

על אף הדמעות שלא יכולתי לעצור שוב ושוב ...והפסקות בהן הייתי צריכה זמן כדי לפוגג את הכאב שנגס לי בלב לפני שחזרתי נמשכת בחוטים דקים של אמון לתוך הסיפור, יודעת שלא יבגוד בי שישאיר מקום לחלומות. מקום לאהבה.

 

בשבילי הדבר החזק מהכל בספר אולי היה התיאור של כל כך הרבה רגעים קטנים אינטימיים, כל כך הרבה פנים לאהבה, למחוות קטנות שפותחות את הלב ויש בהם יותר עוצמה מאינסוף מילים. דווקא בתוך העולם השרירותי של הכאב למחוות כאלו יש את כל הכוח בעולם לכוון את מיתרי הלב.

 

ממליצה בחום לקרוא, ספר מרגש, מאלף וכן יש בו את העוצמה לכוון את מיתרי הלב.

 

 

  .