ימי הקורונה
בהתחלה כשכל זה התחיל לא היה לי עניין בנושא, איזה מחלה אקזוטית מעולם אחר, זה הרגיש כל כך רחוק ולא קשור. בימים האחרונים כמו תסריט גרוע של סרט אימה, זה התקרב והתקרב בצעדי ענק עד שהפניקה הכללית תפסה גם אותי.
כמו רובנו לא המחלה עצמה שמפחידה אלא ההשלכות שיש לה על החיים שלי. חוסר הוודאות וחוסר האונים מציף פחדים קיומיים ישנים. חברים ותקים שהודחקו לרגע, העולים מהתחתיות, כמו דמיות רפאים ומראים את פרצופם המכוער. פחד, אשמה, בלבול ... כל הרגשות המטלטלים והמחלישים האלו נשמעים בטון שהולך וגובר וסוחף אותי אתו.
קולות אשר מציפים את ההכרה בחששות בשאלות, מה הדבר הנכון לעשות ? מה הדבר המוסרי ? ללמד לא ללמד ? מה יהיה אם אמא שלי (אישה מבוגרת בקבוצת סיכון) ? כמה להיות קרובה אליה, כמה להתרחק ? וקול חזק במיוחד שדואג אייך נסגור את החודש ? איזה עוד השפעות כלכליות יהיו לכל זה ?
והשאלה החשובה מהכול, כשכל זה יגמר איזה מסר יישאר ? אייך נראה כולנו ? אייך אתפוס את עצמי ביום שאחרי ?
אני מודה שכל זה אכן סחרר אותי לזמן מה ושלקח לי רגע להיזכר שכל אלו הם רק גלים בהכרה שהם זמניים וחולפים. שכמו כל האובייקטים בעולם הזה, מעודנים ככול שיהיו כמו מחשבות ורגשות, הם זמניים ודינם הוא להשתנות ולחלוף.
המסר כאן הוא שהכול יחלוף בסופו של דבר, שיגיע היום שאחרי. אבל יותר מכך שאיננו מעוניינים שהרגשות הללו יפעילו אותנו. אכן ללא ספק הסערה תחלוף, אבל תהינה לה השלכות. רק פעולות מועילות שנעשות מתוך מחשבה ותשומת לב, הן שיאפשרו לצמצם את הסבל, לצמצם את הנזק שייגרם. רק הן יאפשרו לנו לפגוש את היום שאחרי במקום טוב יותר.
נכון הפחד יצוף ויעלה במיוחד בנסיבות שכאלו, זה בלתי נמנע, אין צורך לעצור זאת וגם אין ביכולתנו לעשות זאת. אולם אנו יכולים לקבל אותו כמו שהוא רק רגש, חבר ותיק שמבקר לרגע ויחלוף. לקבל את החוויה של הפחד איננה אומרת לפעול מתוכו. כאן יש לנו בחירה. אנו יכולים לבחור לפעול מתוך המקום המודע ולא מתוך הרגשות הסוערים הזמניים, המטלטלים והקפריזיים שלנו. אנחנו יכולים לבחור אפוא נשים את תשומת הלב שלנו. אייך נתרגם את הרגשות שלנו.
לפחד למות ולרצות לחיות, שני צמדי המילים הללו אולי נשמעים דומה אבל אלו שתי נקודות מבט שונות בתכלית. האחת מניחה את תשומת הלב במה ניתן לעשות כדי לחיות והשנייה מתמקדת בפחד שמה נמות. אפוא לשים את תשומת הלב שלנו - זו הבחירה שלנו. זו ההזדמנות שלנו דווקא בזמנים כאלו לבחור כיצד לנהוג, מצד אחד להזין את האחריות והזהירות לפעול מתוך שיקול דעת וחמלה ובמקביל לא לטפח את הפחד, הכאוס, הפניקה. לא לטפח את החרדה הקיומית.
זה הזמן להירגע להיכנס פנימה להשתמש בידע נכון ולפעול מהמקום המודע. זה המקום לפעול מהמקום הגבוהה שבנו. לפעול כדי לחזק, לתמוך, להרגיע. למעשה המקום המודע הוא מקום שפועל מתוך כבוד, קבלה, אהבה. זה נשמע כמו קלישאה אבל בתפיסה היוגית שהיא אתאיסטית בבסיסה, האלוהי אינו משהו חיצוני לנו אלא המקום הפנימי המודע בתוכנו. החלק הגבוהה בתוכנו שרואה את העולם ממקום נקי, ללא הטבעות קודמות, ללא נקודת מבט סובייקטיבית צרה, ללא דעות קדומות. זוהי תפיסת עולם אשר שואפת להועיל, שואפת לשמור על הקיום ולהביא לאיזון. זוהי תפיסה המעוניינת להרבות את הטוב.
המודרה (מחווה) "נאמסטה" שאנו מתרגלים בכל תחילת שיעור, בה אנו מצמידים ידיים לבית החזה, מבטאת את התפיסה הזו. המשמעות שלה היא שהחלק הגבוהה שבי מכיר ומכבד את החלק הגבוהה שבך. מחווה שאומרת במילים פשוטות אני רואה אותך כפי שהינך ורואה את הפוטנציאל המצוי בך להתעוררות לחלק המודע, לעשיית טוב בעולם.
סבל מוציא את הטוב שבנו. ראו אותנו כאומה כשאנו עומדים מול איום כולנו מתגייסים. האחווה הזו שהתעוררה לרגע כל כך מרגשת. לרגע אחד כולנו אחים. האיום המשותף שם אותנו לרגע ביחד, מאפשר לנו לראות את הסבל של האחר כסבל שלנו. מאפשרת לנו להרחיב את מעגל החמלה. אולי הנגיף הקטן הזה, אפילו יצליח לאחד את ההנהגה שלנו וסוף סוף יצליחו להרכיב ממשלת איחוד שתייצג את כולנו, ערבים ויהודים, דתיים וחילוניים.
אז אולי... יצא גם טוב בכל טירוף הקורונה הזה.
אני יודעת שאני לקחתי פרק זמן נדיר לעצמי, ויצאתי לטיול מופלא בים, רק אני והכלב הפרוע שלי, ברוח, מול הגלים. ואחר כך הקדשתי זמן איכות לאמא שלי ויצאתי גם איתה לשבת מול הים. תרגלתי אימון יוגה ארוך ואינטימי, ישבתי במדיטציה, כתבתי, קראתי, חיבקתי את הבנים שלי, בשלתי להם אוכל ביתי. וסתם התבטלתי. מדהים כמה אפשר לעשות ביום אחד כאשר הרוח נחה עלייך.
לא למדתי אף שיעור היום ואפילו לרגע אני לא מתכוונת לדאוג בגלל זה. לפחות לא היום.
הפעם אני נחושה להשתמש בכל הידע הנכון אייך לנקות ההכרה, אייך לפעול בעולם כדי להועיל לעצמי ולאחרים לעבור את התקופה הזו בשלום.
היוגה נותנת לנו כלים ברורים. תנועה, מנוחה, מדיטציה, הגות, תזונה, אוויר נקי כדי לחזק את מערכת הפראנה, חברה תומכת, טבע, מוסיקה, ספרות, אומנות כל מה שממלא את הנפש. זוהי התרופה. אלו התנאים המתאימים כדי להיות בריאים. זה מה שאנו זקוקים לו כדי ליצור מציאות שנרצה לחיות בה.
אז בתקופה המטורפת הזו אנו זקוקים לתרגול היוגי יותר מתמיד כדי לנקות את ההכרה ולעורר את המקום המודע.
אז מזמינה אתכם לתרגול עצמי.