לימוד עצמי-מפגש אינטימי שלך עם עצמך
משהו אישי ... לימוד עצמי הוא מפגש אינטימי שלך עם עצמך. תרגול אישי מבוסס על היכולת הבסיסית שלך לפגוש את עצמך, לעצור את הזמן ולהתבונן פנימה. ההתנסות האישית היא דרך הלימוד היחידה, שעות המזרן שלנו הן שמאפשרות לנו להתפתח ולהתקדם בדרך היוגה.
לא ניתן ללמוד לתרגל באופן תיאורטי, ההתנסות היא לב העניין. ואם זאת המפגש עם מורה המתאים היא מפתח חיוני בכדי להתקדם. המורה הוא העוגן, הסמן ומורה הדרך במבוך של התנוחות.
לימוד עצמי – סואדהיאיה היא הניאמה השלישית. ציטוט מתוך הספר "סוטרות היוגה של פטנזלי", מאת סוואמי ונקטסאננדה, מאנגלית פרייה הרט. עמ' 177.
"כשאנו מתאמנים בסוג כלשהו של חקירה או טפס מנטאלי, המורים אומרים שחייבת להיות לנו גם תפיסה נבונה של האמת. משום כך הם ממליצים על סואדהיאיה – לימוד של כתבים ולימוד עצמי. אנו זקוקים להנחייה כלשהי, אחרת ייתכן שנעבור התנסויות חיים ונחשוב שאנו לומדים מהן בעוד שלמעשה אנו מקבלים מהן מסר לא נכון.
כאן אנו מבינים את החשיבות העליונה הן של הכתבים והן של המורה, שיוצרים יחד את מה שאני מכנה "מסילת הברזל". הם לא ייקחו אותנו אל המטרה, ומה שאף חשוב יותר, הם לא ידחפו אותנו אליה, אבל אם יש לנו האנרגיה וההתמדה הם ייתנו לנו תחושה של כיוון. הכתבים משאירים אותנו על המסלול ומונעים מאיתנו להפיק לקחים שגויים מהתנסויות חיינו."
בטקסט הזה סוואמי ונקטסאננדה מדבר על שלושה צורות של לימוד עצמי. לימוד מהטקסטים מתוך מסורות קודמות, מתוך הידע הכתוב בספרי קודש. לימוד עצמי מתוך חזרה על מנטרה ולימוד עצמי כמדיטציה. שילוב של שלושתם יאפשר התפתחות. אז בהקשר הזה סיפור משלי על שילוב בין לימוד עצמי ובין לימוד ממורה. הכוונה ללימוד ממורה הנסמך על שיטת תרגול הבאה מתוך מסורת הוראה שהועברה ממורה לתלמיד כבר 2000 שנה והעמידה שושלת של מורים מוכרים.
לפני יותר מ20 שנה, מדהים שאני יכולה להגיד את זה על משהו, טיילתי במזרח, שהיתי שם 3 שנים מופלאות. חוויתי אינסוף רגעים מיוחדים, הרפתקאות, דרכים, אנשים, מפגשים, התמודדויות, אבל המתנה הגדולה מכולן הייתה היוגה. חייתי על החוף בגואה, בהודו עם קבוצת יוגים, מכל העולם. ערב רב של יוגים אשר היו משקמים לקום ומתרגלים בבוקר על צוק המשקיף לים. כל אחד על פיסת מזרן שלו, בתרגול אישי משלו. מעבר למראה הממלא את הלב של החוף, הדקלים והים, היה במחזה הזה של היוגים המערביים השקועים בתרגול, משהו שובה לב ומרגש.
זו הייתה מחויבות ! זו היתה עבודה פנימית רצינית ואם רציתי ללמוד מהם, היה עלי לקבל את המחויבות הזו. המחויבות להיות תלמידה. מחויבות לתרגול. מחויבות למפגש הזה עם עצמי בכל יום. הם אימצו אותי לחיקם והרכיבו לי תרגול אתו יצאתי לדרך. נדדתי רבות בדרכים והתרגול הזה הלך איתי. תרגלתי כל יום במקומות מרהיבים כשכל ברכת הקיום מקיפה אותי ואכן הרגשתי מבורכת. גופי התחזק והתגמש אבל בעיקר, יותר מכל, למדתי על המחויבות הזו לתרגול אישי ואמצתי אותה לחיי.
לימים כשחזרתי לארץ, וחיפשתי מורים ומסגרת מתאימה להעמיק בתרגול. התברכתי והגעתי למורה מקסימה לשיטת איינגאר, לננסי גרדוש. שהייתה המורה הראשונה שלי ליוגה. מורה שאני חייבת לה הרבה תודה על התחלה כל כך נפלאה בדרך הזו. מייד התאהבתי בתרגול איינגאר, הגעתי לשלושה שיעורים בשבוע במסירות. כל אביזר שהוצג כל ווריאציה מלאה אותי פליאה והתלהבות. הייתי תלמידה נלהבת.
יחד עם כל התשוקה הזו ליוגה, חוותי גם התמודדות לא פשוטה עם עצמי בתרגול. מאחר ותרגלתי הרבה ללא מורה, ללא מדריך דרך, עשיתי הרבה טעויות ולא רק זאת, אלא שהעמקתי בפתולוגיות ונקשרתי עליהן. לא היה פשוט להתמודד עם הפערים ועם אי הדיוק שהבאתי על עצמי בכך שלא הייתה עין חיצונית מכוונת שהדריכה אותי. כמה מתעתעת יכולה להיות הדרך. וכמה אישי אנו לוקחים את ההצלחה שלנו. זה היה תהליך אטי וסיזיפי בו צעדתי, מעדתי, הסתובבתי סביב עצמי ושוב חזרתי לתלם עד שהפנמתי את היסודות ועשיתי סדר בבלגן. מרגע שנבנתה התשתית, שהעמיקו השורשים, הפלגתי הלאה, משם רק השמיים הם הגבול. אולם תהליך הלמידה לא נפסק לעולם, הוא תמיד נוכח מלווה וממשיך לרגש ולהלהיב.
העין החיצונית הזו של מורה מכוון ושל כתבים המעגנים אותנו במסגרת ידע עתיק הם לא רק חלק ממסורת תרבותית שעוברת מדור לדור הן חיוניים להתפתחות שלנו בלעדיהם תאבד לנו הדרך. מהניסיון שלי, על אף, שהייתה משמעות לתרגול האישי בשנותי במזרח רק משהגעתי למורה רציני שליווה אותי בדרך התחלתי לעבוד באמת.
אז חשוב לבחור מורה ולעגן את הידע שלנו בכתבים הקלסיים העתיקים, לפחות כנקודת התייחסות ממנה נוכל להפליג לדרך משלנו. משם נוכל להעז, ליצור ולחדש לבטא תובנות ואמירות משלנו כמורים.
ועוד משהו ... לימוד עצמי הוא מעין הפנמה של הידע מתוך חוויה אישית מתוך התנסות. המורה יכול להצביע על הדרך אבל עליך ללכת בנתיב בעצמך בכדי להתקדם בדרך. ההתפתחות בדרך היוגה מעוגנת בלימוד מתוך טקסטים, תרגול בכיתה עם מורה, תרגול אישי ומדיטציה. אני חושבת שלימוד עצמי מכוון לתרגול אישי. לאחריות שאתה לוקח על עצמך כשאתה פורס את המזרון מתחיל לתרגל מתוך החקירה האישית שלך בתנוחות. יש לכך חשיבות עצומה בדרך היוגה.
אבל לימוד עצמי הוא מושג שניתן להרחיב אותו מעבר לעבודה אישית ביוגה גם לתפקיד שלנו כמורים, כפי שהתייחס לכך סוואמי ונקטסאננדה בתחילת דברי בציטוט. שלמעלה. אנו כמורים רוצים להצביע, לכוון, להנחות. משום היותנו מנוסים יותר אנו יכולים לחלוק מהידע שלנו אולם ההצלחה אם יש כזאת היא כולה של התלמיד.