מאמרים על יוגה
על הנשימה
הכלי שלנו בחיבור בין גוף ונפש הוא הנשימה. הנשימה היא הנשמה של התנוחות. היא תמיד נוכחת, זורמת דרכנו, מחברת אותנו אל היקום. היא חיה, משתנה בתדירות - לעיתים ארוכה ואיטית, לעיתים קצרה ומהירה, לעיתים אינה מורגשת וכמעט נעלמת. הנשימה לעיתים שטוחה ולעיתים עמוקה ומלאה. הנשימה היא יותר מאוויר שנכנס ויוצא מהגוף, היא מוליכה של אנרגיית החיים בגוף, המכונה בסנסקריט "פראנה".
יוגה בזוגות
הנחת מוצא לעבודה בזוגות בתרגול היוגי היא שיש במגע יכולת להרגיע, לתמוך ולהכיל את השותף לתרגול. המגע המדויק המיצב את הגוף בתנוחה מאפשר לגוף להתרכך ולהכניע התנגדויות ופחדים כך שנוצרת הרמוניה וזרימה המאפשרת חוויה מלאה של התנוחה.
יציבות ומוביליות
מי אינו רוצה לחוש את גופו יציב ופתוח אולם נינוח ורך ? האין זו החוויה אליה אנו שואפים בתרגול היוגי?
מי אינו רוצה לחוש את גופו יציב ופתוח אולם נינוח ורך. האין זו החוויה אליה אנו שואפים בתרגול היוגי ? אכן ההגדרה של היוגה לאסנא היא יציבות ונינוחות. צמד מושגים שהם כביכול מנוגדים זה לזה אולם למעשה משלימים זה את זה. תרגול היוגה מכוון אותנו לחוש את הנינוחות ביציבות ולחוש את היציבות בנינוחות. שילוב ואיזון של הכוחות האלו מרים את התרגול הפיסי לרמה אנרגטית, למה שאנו מכנים, יוגה.
המורים הרוחניים של היום ?
מה בין מורים רוחניים כדוגמת הדלאי למה למורים ליוגה בעולם המערבי של היום?
הדלאי למה הינו מן המורים הרוחניים המובילים אשר פועלים על פי המסורת הקדומה של קשר הטומן בחובו הזדמנות לשינוי מהותי באורח החיים ובתפיסת העצמי של התלמיד. כשאני מתבוננת במורה בעל שאר רוח כזה המעניק השראה למיליוני מאמינים מתעוררת בי השאלה למה סוג כזה של מורה הוא כל כך נדיר בימינו ? ומה היא הירושה שלנו ממורשת העבר של היחסים בין מורה לתלמיד או במילים אחרות מה התפקיד שלנו כמורים ליוגה בעולם המודרני ?
ברצוני להתחיל מהדימוי המקסים בו השתמש איתי לתאר את התפיסה שלנו את העצמי, מתוך שיר הילדים המפורסם " אבל אני נשאר תמיד אני, נשאר תמיד אני". מי הוא אותו אני ? מי היא אותה נוכחות התופסת את עצמה על אף שינוי הגודל, הצורה והרגשות ?
כיצד לשמור על התלמידים שלנו מפני פגיעות ?
אנו המורים ליוגה הולכים על חבל דק בין כל העולמות, ואם לומר את האמת לוקחים לא אחת סיכונים בהוראת יוגה לקהלים שונים, מעורבים ברמות התרגול, ביכולות הגופניות ובהבנה הגופנית. אנו מלמדים אוכלוסיה עם מגוון לקויות יציבה שונות, לעיתים נשים במחזור בהריון ועוד קהלים עם צרכים מיוחדים ואמורים לתת מענה הולם המתאים לכולם. בפשטות זוהי משימה מגולמנית ביותר וספק אם אפשרית.
כשהיוגי הולך ביער
התמזגות בטבע היא סוג של אומנות הדורשת הכרות עמוקה איתו, ריסון תנועתי, שליטה ואיפוק. אם התבוננתם פעם בתנועת חיות בטבע, בחתול אשר משהו צד את תשומת ליבו והוא קופא על מקומו, נאסף פנימה, ומתחיל לנוע לאט ובשליטה עד לרגע המתאים לזינוק. עד לרגע בו יהפוך הריסון לכוח המתפרץ המדויק והפראי ברגע ההתקפה. הוא ינהג כך גם אם זה כדור צמר, אלו שרידי האינסטינקטים הטבעיים שלו.
ברכיים מחייכות
מאמר זה אינו מיועד לעבודה טיפולית תראפויטית לאנשים עם בעיות מסוג זה אלא מציעה עצות מעשיות, נגישות לעבודה בשיעור קבוצתי. כולנו נפגשים, לעיתים קרובות, בשיעורים במתרגלים עם בעיות מסוג זה. אלו בעיות נפוצות, ויש לדעת לזהות ולתת פתרונות מעשיים למתרגלים אלו.
עצירת נשימה - קומבקה
"....."קומבהקה" עצירת הנשימה. אותו אזור דמדומים בין היום ללילה, לקראת השקיעה ובין הלילה ליום לפני זריחת השמש. אזור דמדומים בין השמשות אשר הינו אי של דממה מוחלטת. רגע שהוא מחוץ לזמן, נצח של על זמניות.מעין מרחב פנימי הנוצר באופן טבעי בין שאיפה לנשיפה וההפך. רגע של התרוקנות מוחלטת בעצירה אחרי הנשיפה, ורגע של מלאות מוחלטת בעצירה אחרי השאיפה.
חשיבות תנוחות העמידה
תנוחות עמידה הו תנוחות המחברות את האדמה לשמיים, את השורשים לצמרת, את העקבים לקודקוד. דרך צינור השדרה זורמת הפראנה - אנרגיית החיים ומזינה את הגוף בכוח ובחיוניות. מחברת את שלוחותיו אל המרכז, את הענפים אל הגזע, את הידיים והרגליים אל החזה והאגן, שוטפת דרכו על גלי הנשימה ומאפשרת גמישות, עוצמה ויציבות.
כאב נעים, יש דבר כזה ?
קבוצת היוגים הראשונה שאימצה אותי לחיקה בגואה בהודו, הרבתה לדבר על כאב נעים כחלק מן התרגול. הם "המשוגעים ליוגה" שקמו עם השמש ותרגלו על המצוק מעל לחופים המופלאים של גואה, דברו על כאב הנודד ברחבי הגוף כמעין חלון להתפתחות. אין ספק שהתרגול היוגי הוא תובעני ודורש התגייסות ומאמץ ואולי אפילו לא מוגזם להגיד מידה מסוימת של סבל. אולם מן הצד השני התרגול גם מכוון לרכות, הכלה והתרגעות. הכאב והעונג הם שני אספקטים של התרגול ושניהם באים בו לידי ביטוי, שניהם לוקחים חלק בלתי נפרד מההתנסות האנושית ולשניהם תפקיד משמעותי בהתפתחות.
הדרך אל החופש
הדרך אל המקום הקבוע, הנצחי והאינסופי.
יצאנו קבוצת מתרגלי יוגה נרגשים לסדנת יוגה ומדיטציה בצרפת. לחופשה קסומה בפרובנס כדי לחפש את הדרך אל החופש. אבל על אף היופי המיוחד של הטירה עתיקה' שנראה כאילו יצאה מסיפור אגדות, ועל אף הכפרים הציוריים מימי הביניים התלויים על מורדות ההרים והשבילים הקטנים והמפותלים המובילים אליהם, הזרועים בשיחי תותי יער, ועצי תאנה עם פרי בשל ועסיסי, החופש אינו מצוי בהם. ועל אף הנופים המרגשים של גבעות מיוערות באינספור גוונים של ירוק, ועל אף בריכת מי המעיין הקפואה, החצובה בסלע שמיימיה הקפואים עצרו את הנשימה והביאו לרעננות וחיות מפתיעה, לא נמצא החופש בהם. וכמובן על אף, הקפה והקרסונים המשובחים בבית הקפה המקומי בכיכר הכפר והאוכל הפשוט המוגש בסגנון צרפתי טיפוסי והטעים להפליא שהוגש בטירה על שולחנות ארוכים מול הנוף, כמו בציורים של ארוחות משפחתיות באחוזות כפריות במאה אחרת. אל אף קסמם של כל אלו החופש אינו נמצא בהם.
להרגיש את הודו
טיול בהודו זו לא חופשה, זהו מסע של גילוי ועבודה עצמית. אתה מול עצמך, אתה מול הפרטנרים שלך לטיול, מול האנשים שפגשת בדרך ומול התרבות הזרה - מוכרה הזו, שכובשת את הלב. הודו שגורמת לך להיפתח ולהקשיב. שלא משאירה אותך אדיש ומזמינה אותך להתבונן ולהגיב. או שאוהבים אותה בכל הלב, או שונאים אותה לגמרי.
לצלם את זה
הצילום הופך את הרגע הזה לבעל משמעות, מפריד אותו משאר הרגעים ונותן לו מעמד נצחי, על זמני. אולי בגלל המראה הישירה, אשר מביטה אלינו ללא רחמים ומשקפת את האמת של הרגע, יש בה כל כך הרבה עוצמה.
כיצד להיות תלמידי יוגה טובים
בשיעורים האחרונים שלמדתי התחדדו לי מספר תובנות לגבי הבדל התרבויות והגישות בין המערב והמזרח בעיקר סביב השאלה מה הופך אותנו לתלמידי יוגה טובים. עמדתי מול כיתה מצוינת של תלמידים המשתוקקים לידע אשר הטביעו אותי בשאלות ושאלתי את עצמי מה מרגיש לי לא נכון בגישה הזו. למה זה מעורר בי התנגדות, הרי השאלות היו ראויות להתייחסות ונשאלו ממקום כנה ומתוך רצון ללמוד ולהתפתח. וגם אני זוכרת את עצמי בתחילת הידע סוערת וגועשת סביב סוגיות בעולם היוגה, אשר עד אשר לא ניתנה להם תשובה לא שקטתי. אני זוכרת את המעורבות הרגשית שהייתה לי סביב כל שאלה ואת חוסר השקט שבאי ההבנה. ובכל זאת על אף ההזדהות הסיטואציה העלתה בי אי נחת, בעיקר משום שבמהלך השנים עם החשיפה למזרח והמורים שבאו מתרבות זו אשר זכיתי ללמוד מהם, הבנתי שיש משהו בעייתי בגישה המערבית לתהליך למידה.
לעבוד מבפנים
לא פעם בתחילת דרכי ביוגה שמעתי את המשפט לעבוד ברמה של התאים, לנוע מתוך הזנב לשחרר את הכליות. והמשפטים האלו נשמעו לי אזוטריים אפילו הזויים. במידה מסוימת הם הביכו אותי והרתיעו אותי. היום אני מדברת על תנועה מבפנים מתוך הבחנה מדויקת, הנוגעת באיברים הפנימיים ונעה מתוכם, לא רק ברמת המודעות והתחושה אלא גם ברמת האינטגרציה. בשילוב המופלא בין אברי הגוף, בין השלד השרירים ואפילו מעטפת העור. האיכויות האלו מאד ברורות ומוחשיות בתנועה ואין בהם שום ערפול. המסתורין טמון רק בעוצמה של התנועה.
געגועים להודו
געגועים להודו ... הגיע לידי ספר ההמשך של שאנטראם, "צל ההר" מאת רוברטס דייוויד גרגורי ויכולתי להתרפק שוב על מסתורי הודו וחוכמת הרחוב שלה. הספר נוגע באופן יוצא דופן במה שהופך את הודו מסתורית וקדושה עבורי. אייך מתוך עולם תחתון אפל שהגיבור הינו חלק ממנו, מתוך אלימות, אכזריות שרירותית ומכות גורל עולים ערכים של נאמנות וכבוד המושתתים על אהבה. עולה השלמה וקבלה לא מתוך תבוסתנות אלא מתוך אופטימיות וחמלה. אותה איכות אשר בשלה גם מתוך העוני והדלות עולה נדיבות ופתיחות לב. יכולת מופלאה לקבל, ללא קינאה ולתת לאותו חיוך נאיבי להבקיע בכנות גם מתוך פרצוף ידוע סבל.