כיצד לשמור על התלמידים שלנו מפני פגיעות העשויות להתרחש בתרגול ?

אנו המורים ליוגה הולכים על חבל דק בין כל העולמות, ואם לומר את האמת לוקחים לא אחת סיכונים בהוראת יוגה לקהלים שונים, מעורבים ברמות התרגול, ביכולות הגופניות ובהבנה הגופנית. אנו מלמדים  אוכלוסיה עם מגוון לקויות יציבה שונות, לעיתים נשים במחזור בהריון ועוד קהלים עם צרכים מיוחדים ואמורים לתת מענה הולם המתאים לכולם. בפשטות זוהי משימה מגולמנית ביותר וספק אם אפשרית. 

 

אין ספק כי ליוגה יש יתרונות לא מבוטלים אשר לא אפרט את כולן כאן. אולי רק אציין כי האפקט האנרגטי הפסיכו פיסי של התרגול הוא בעיני המכריע ואין ספק שאיכות זו איננה מדידה במבדקים מדעיים. מלבד זאת איכות גופניות רבות, טווח תנועה, גמישות מראה צעיר ודינאמי, לחץ דם, עיכול, חילוף חומרים, ועוד רשימה ארוכה של יתרונות עומדים ללא עוררין לזכות התרגול.

 

בכל זאת אני רוצה להצביע על כמה נקודות תורפה שעולם היוגה של היום מעמיד אותנו בפניהן.

 

תרגול אישי מול תרגול קבוצתי – על פי המסורת יוגה הועברה באופן אישי ממורה לתלמיד או בקבוצות לימוד מצומצמות. פורמט זה מאפשר לקדם את התלמיד בהתאם ליכולותיו הגופניות, בקצב, ברמה המתאימה עבורו תוך הקשבה לצרכיו המיוחדים. עולם היוגה של היום מכתיב פורמט שונה. הפורמט הקבוצתי, על אף הניסיון ברוב המרכזים להתאים רמות שונות לתרגול בסופו של דבר מעמיד מורה מול כיתה המורכבת מתלמידים בעלי צרכים גופניים שונים. כיתות מתחילים מורכבות בשטח מתלמידים שזה השיעור הראשון שלהם וכאלו שתרגלו כבר שנה, מתלמידים מתקדמים אשר היום והשעה הספציפיים האלו מתאימים להם, וכן תלמידים בעלי יכולת וצרכים גופניים מגוונים ורבים עם לקויות יצבה המגבילות את יכולת התרגול באופן ניכר. כיצד נוכל לתת מענה לכולם ?

 

כמה עצות כדי לשמור על תרגול בטוח ואפקטיבי.

 

עלינו להכיר את לקויות היציבה ואת הפתולוגיות הרווחות ברמה גבוהה על מנת שנוכל לזהות אותן ולהציע למתרגל זה תנוחות חילופיות אשר יתאימו לצרכיו המיוחדים. כמו עלינו להיות מיומנים בהוראה ובהתייחסות לצרכים שונים בעת ובעונה אחת בכיתה, מה שהוא משימה מורכבת בפני עצמה.

 

התאמת התנוחות לרמת התרגול - אמצעי ביטחון נוסף העומד לרשותנו הוא היצמדות לסקאלה של תנוחות הבטוחות יחסית לתרגול המותאמות לרמות השונות. בשיטת איינגאר יש חלוקה ברורה בנושא.

 

כאב הוא תמרור עצור – כל הופעה של כאב היא איתות שיש להתייחס אליו. לפעמים פתיחת הגוף כרוכה בכאב של מתיחה והתארכות, עומס שרירי אשר הם חלק מההתפתחות בתרגול . כאב כזה יהיה כאב נעים כאב פותח ולא סוגר ומכווץ. כאב לא טוב הוא כאב שורף, דוקר או חד מאד. תלמידים יודעים לזהות כאב מסוכן ולעצור יש לעודד אותם להימנע מאמביציה. יש לעודד הקשבה וכבוד לגבולות הגוף  ולתת לגיטימציה ברמת הקבוצה ליציאה מהתנוחה ומנוחה כשיש צורך בכך במהלך השיעור.

 

תיקוני תנוחות – תיקוני תנוחות צריכים להתבצע מתוך מיומנות ברכות ומתוך הבנה של המטרה ואופן הביצוע של התיקון במגע. כדאי להימנע מתיקונים במגע במקום שאין בו ידע או ביטחון מספיקים בכדי למנוע התערבות מזיקה. אין ספק שלתיקון במגע יש יתרונות שאינן ניתנות להעברה באופן מילולי אולם יש בהן גם סיכון גבוהה יותר. 

 

הימנעות מקבלת תלמידים עם לקויות יציבה מורכבות לשיעורי תרגול רגילים – כל סטודיו הינו גם עסק כלכלי וככזה הלחץ כי מס' המתרגלים בשיעור יהיה רב ככול הניתן אם זאת עלינו לשים לב כי מתרגלים הבאים עם לקויות אשר אינם מתאימים לשיעור רגיל יופנו למסגרות המתאימות. פעמים רבות המתרגלים עצמם אינם מעוניינים בשיעור טיפולי ומעדיפים לתרגל בשיעור רגיל למרות המגבלות שלהם. מקרים כאלו הם מורכבים במיוחד מבחינה מקצועית ורגשית. מצד אחד איננו רוצים לדכא את רוחו של המתרגל ומצד שני רוצים לתת לו מסגרת מתאימה. הפעילו שיקול דעת, ידעו את התלמיד באופן ברור לשיקולים המקצועיים והגיעו למסקנה משותפת שתהיה אחראית ורגישה. 

 

סנכרון זמן השהייה בתנוחה עם רמת התרגול – יש להימנע משהייה ממושכת בתנוחה למתרגלים מתחילים. זאת בכדי משום ששהייה קצרה בטוחה יותר במיוחד כאשר התנוחה איננה מבוצעת עדיין באופן מדויק. ככול שרמת המיומנות בתרגול גדלה מומלץ להאריך את זמן השהייה. לשהייה ממושכת יש אפקט גדול יותר גופנית, רגשית ואנרגטית.

 

עוד מילה לסיום, כל עבודה גופנית כרוכה בסיכון אך אין זה אומר שהיא מסוכנת. כל ענפי הספורט, אומנויות הלחימה ואפילו ריקוד מעצם עיסוקם בגוף ותנועה עשויים לגרום לפציעות. במובן זה יוגה משום עיסוקה במודעות גופנית, בהקשבה, באיזון גופני רגשי ותודעתי הינה בטוחה יותר מכל תחום תנועה אחר. כל התפתחות כרוכה בלקיחה של סיכון, אל תתנו לכך להיות מכשול בדרך ....

אמונה  בצדקת הדרך הינה הכלי העצמתי ביותר שלנו כמורים. אם זה עובד עבורכם זה יעבוד גם עבור אחרים.