גוף מלא תודעה ריקה

השימוש במילה גדה (כמו גדה של נחל) כדי לציין את צידי הגוף הפכו כבר ביטוי שגור בשיעורים שלי והן מתארות באופן מדויק ונעים לא רק את ציון האיבר צד הגוף אלא גם את הזרימה והתנועה התמידית של המים בין הגדות, את המקבילות של שתי הגדות, את האורך ואת הגבול החיצוני המונע מהמים להציף ועוד אינסוף אפשרויות רגשיות שגדת נחל מעוררת במתרגל.

 

השימוש בדימויים בשעורי יוגה יכול לשמש כאמצעי להעביר מסר רוחני, פילוסופי או אנרגטי. דימויים יכולים להמחיש ולהבהיר, לרגש, לגעת, להרחיב את גבולות התודעה ..ולצבוע את האווירה בשיעור בכל צבע שתבחרו. אז אייך זה קורה ? אייך מילה או דימוי יכול לגעת בנו ככה ?

 

בדקתי בויקיפדיה  את הפרוש המילוני לדימוי

 

"דימוי הוא אמצעי פיגורטיבי או אמצעים פיגורטיביים, הבאים לתאר מושג כלשהו באמצעות דמיון או השוואה למושג משדה סמנטי (שדה משמעות) אחר / מקביל. ההשוואה מתבצעת על פי רוב באמצעות תכונה או תכונות המשותפות לשניהם ומתווכות ביניהם אסוציאטיביות. ככל אמצעי פיגורטיבי, הדימוי נמצא בשימוש שכיח להמחשת רגשות ותחושות סובייקטיביות או מושגים מופשטים באמצעות תמונה קונקרטית."

 

דימויים מעוררים אסוציאציות השאולות מעולם אחר, מציירים תמונה חיה ומלאה המעשירה את החוויה. דימויים מאפשרים להעשיר את מערכת היחסים, ליצור שפה ייחודית וחשובה מאין כמוה. בעזרתה ובהשראתה נחשפים המתרגלים ומבינים את עולמה הפנימי של התנועה אותה הם מבצעים, ואת היחס שלהם לתחושותיהם בזמן ביצוע התנועה. ביחסים אלו נבנה עולם משותף שמועבר באופן חי ומוחשי על ידי המורה, לעתים אפילו בעזרת מילה אחת פשוטה שטומנת בחובה עולם שלם של רגש וכוונה.

 

 

כמו סיפור טוב שלוקח אותנו מעבר למילים לעולם אחר גם המילים הנכונות בשיעור יכולות להעצים ולצבוע את החוויות התנועתיות שלנו בתרגול ולקחת אותנו למימד אחר.