עצירת נשימה - קומבקה

 

"....."קומבהקה" עצירת הנשימה. אותו אזור דמדומים בין היום ללילה, לקראת השקיעה ובין הלילה ליום לפני זריחת השמש. אזור דמדומים בין השמשות אשר הינו אי של דממה מוחלטת. רגע שהוא מחוץ לזמן, נצח של על זמניות.מעין מרחב פנימי הנוצר באופן טבעי בין שאיפה לנשיפה וההפך. רגע של התרוקנות מוחלטת בעצירה אחרי הנשיפה, ורגע של מלאות מוחלטת בעצירה אחרי השאיפה.

 

"אנטרה קומבהקה", רגע המעצים את תחושת המלאות והחיים הבאה עם השאיפה, מאריך ומגביר אותה עוד יותר כשבא אחרי השאיפה. ו"באהיה קומבהקה", רגע המעצים את ההתרוקנות וההתכנסות עם הנשיפה, כשבא אחרי הנשיפה. אותה תנודה טבעית של עצירה המאפיינת נשימה מחזורית שאנו מגבירים בתרגילי הנשימה. כמו תבלין יקר ומיוחד שאנו בוזקים על התבשיל כדי להעשיר את טעמו."

 

ציטוט  היוגה סוטרה לפטאנג'לי, מאת יוגי רמהקרישנננדה, הוצאת גל.

 

"... ואילו בקומבהקה הנשימה נעצרת. זוהי בעצם עצירה של הפראנה. ועקב היעצרות פראנה נעצרת המחשבה, ובדרך מסוימת נעצר כל עולם התופעות. בקומבהקה אתה מתנסה במשהו מן המוות. אז אתה מבין שהמואר, היוגי הוא מישהו שחי במוות... קומבהקה אינה אלא להאריך את אותו מרחב. כל יוגי יודע שאם הוא נשאר בקומבהקה עוד קצת, ההכרה נעצרת, עוד קצת, האגו נעלם, ואם היית יכול להמשיך כך, היה נגמר הדבר במוות. ושם, בין לבין, אתה מתקרב לעצמיותך."

 

 

התנודה הטבעית של התודעה עם עצירת הנשימה היא הפסק של גלי המחשבה, וזהו הייחוד האנרגטי של עצירת הנשימה. האיכות המיוחדת של הדממה.

 

ב.ק.ס איינגאר מתאר איכות זו בספרו ,אור על פראנאיאמה, אסנא הוצאה לאור,תרגום אייל שפרוני. ציטוט מהפרק אומנות עצירת הנשימה (קומבהקה)

 

עמ" 162 "4 כאשר הנשימה מושקטת בקומבהקה, החושים רגועים והמיינד הופך שקט. נשימה היא גשר בין הגוף, החושים והמיינד"

 

עמ" 164 "14 מטרת הקומבהקה היא לרסן את הנשימה. בזמן שהנשימה מוחזקת, הדיבור, התפיסה והשמיעה מצויים בשליטה. הציטה במצב זה משוחררת מתשוקה ומשנאה, מחמדנות ומתאווה, מגאווה ומקנאה. פראנה וצ/'טה הופכות לאחד בקומבהקה.

 

15. קומבהקה היא הדחף לחשיפת האלוהות החבויה בגוף, מקום משכנו של אטמן (atman)"

 

עצירת הנשימה היא אפוא, מקום הקרוב לאלוהי, החושף אותנו לאספקט זה שבתוכנו. למשהו פנימי גבוהה החוצה את ההרגלים, וההתניות ופותח דלת לממדים אחרים של היותנו. דווקא בשל העצירה המוחלטת חלקים אחרים של עצמיותנו יכולים להתגלות.

 

אולם עצירת הנשימה היא עניין מסוכן ! ויש לנהוג בה בעדינות ובמתינות. אין לכפות עליה ואין להאיץ בה. השלב הראשון לפני התנסותנו בעצירת הנשימה היא להגיע לנשימה מאוזנת. "סהמה סטיטי", אורך שווה של הנשיפה והשאיפה, שיווין בקצב, בעומק ובכל הדקויות האיכותיות הנלוות למחזור נשימה מלא. רק לאחר שתוכלו לחוות מספר רצוף של מחזורים ניתן להתחיל לרסן, להגביל את הנשימה.

 

לא כאן נעסוק בטכניקות של עצירת הנשימה אולם הפרמטר האיכותי המשמעותי ביותר בעיסוק בנשימה הוא שהיא תתרחש מתוך רכות ונינוחות. אין להאיץ בנשימה. יש לשים לב כי השאיפה, שלאחר העצירה של הנשיפה, תבוא בנינוחות וברכות ולא בהתפרצות משתלחת של מי שהגיע לקצה. באותו אופן עם הנשיפה שלאחר עצירה על השאיפה. על הנשיפה להתרחש מתוך זרימה רכה ומתמשכת שאינה מואצת בשל חוסר אוויר. עצירת הנשימה היא תהליך מעודן הנבנה בהדרגה, רק כך תוכלו לחוות מחזורי נשימה מאוזנים וממושכים עם עצירת הנשימה.

 

כמובן העיסוק בעצירת נשימה אינו מתאים לנשים בהריון באף שלב שלו. על הנשימה להזרים ולהזין את העובר בחופשיות ללא הפסקה.

 

אז לעצור את הנשימה, לחוות את הדממה, את העל זמניות, לרסן את החושים ולעצור את זרם התודעה, ואולי אפילו לגעת באלוהי. כל זה ברגע אחד עוצר נשימה !