מחשבות על יוגה - פוסטים קצרים

מהו חופש אמתי ?

 

כולנו רוצים להיות חופשיים... חופשיים באמת אבל האם רגע עצרתם וחשבתם מהו באמת חופש ?

או באופן מדויק יותר מהו חופש עבורכם ?

 

קרישנה מורטי דיבר על חופש מהידוע, להשתחרר מהכבלים של הידיעה, הזיכרונות, התפיסות הדעות, ואפילו התרבות בה אנו חיים, משום שהם כובלים ומתנים את הנהלותינו בעולם. התרבות בה אני חיה, המשפחה ממנה צמחתי, מערכות היחסים אליהם נחשפתי, התרבות, השפה, הקהילה המקיפה אותי, בוודאי העולם המודרני על  שלל האמצעים הפסיכולוגיים שהוא מפעיל על התודעה והחושים, הפרסומות, חלונות הראווה, כל הרשמים האלו משפיעים ומכוונים אותי עד שספק אם הבחירות שאני עושה באות מתוך חופש החלטה. במובן מסוים אני תוצר של מה שמקיף אותי ורק ניתוק ומרחק, יאפשרו חופש מהידוע ויובילו לחופש בחירה אמתי. האם זה באמת אפשרי ? עד כמה רחוק אנו מוכנים ללכת בשביל להיות חופשיים ? האם הניתוק והמרחק מהידוע אינו שוב סוג של מגבלה לרצון החופשי ? 

דברי אינם מכוונים כביקורת על אופן החשיבה שקרישנה מורטי מכוון אליו, נהפוך הוא, ההבנה של עומק התלות שלנו נחוצה בכדי להשתחרר, בכדי לחשוב אחרת לפעול אחרת. החופש שהוא מדבר עליו רוצה לשחרר את תבניות החשיבה, את התלות במורה חיצוני ולהזמין לחקור בדיוק את זה מהו חופש אמתי בשבילי ?

 

חופשי זה לגמרי לבד... מילות השיר של בנזין מתוך האלבום עשרים וארבע שעות, מתנגנות באוזני ומעלות את השאלה מתבקשת האם מערכות היחסיים שלי כובלות אותי ? או כמה חופש יש לי במערכות היחסיים שלי לבחור, להחליט, להשתנות, להתפתח ? האם לבד זה באמת חופשי אולי זה פשוט בודד ? האם זה באמת בא מבחירה חופשית או מתוך מגבלה רגשית ?

 

אני יודעת שאחת התובנות שהתעוררו בעקבות לידת הבנים שלי, בעיקר זה היכה בי עם הבכור הייתה עד כמה האחריות לילד משלי נתנה משמעות לחיי ושחררה אותי מהעיסוק האובססיבי והמייגע בעצמי. ברגע אחד כמה שבועות אחרי הלידה הבנתי שמשהו השתנה, השתחרר בתפיסה שלי את עצמי, בפרופורציות ביחס למציאות, ברצינות, ובמעורבות הרגשית. הרגשתי ממש חופשיה מהגן הפולני במובן הרע של המילה,. ואם זאת האם לא החלפתי סט אחד של מעורבות שכבלה אותי ביחס לעצמי בסט אחר של מעורבות הכובלת אותי ביחס לבן שלי ? יתכן... אולם זה הרגיש אחרת, משהו בדרגת החופש מול עצמי השתנה והשפיע גם על מערכות יחסים אחרות בחיי.

 

הרבה פעמים מסגרות דווקא משחררות, אנו ההורים יודעים כמה חוקים וגבולות לילדים מעניקים ביטחון, ומאפשרים להם להתפנות רגשית ללמידה והתפתחות. ילד שאין לו גבולות ברורים בחייו הוא אינו חופשי, לרוב הוא לגמרי אבוד. לעומת זאת ילדים שחיים במסגרות מאד נוקשות, כמהים לחופש, ילד ששוקולד אסור בביתו והוא בגדר טבו, על פי רוב יטרוף אותו בבית חברים בכל הזדמנות ובכל הפה. אז מה מידת הגבולות שיאפשרו חופש ? ומה מידת הגבולות שיכבו אותו ?

ומה בכלל הקשר בין מידה, שהיא סוג של גבול ובין חופש ? האם אינם סותרים זה את זה ? אולי מידת החופש בחיינו תלויה בדיוק בכך בחוש המידה המדויק שיאפשר לנו להיות חופשיים ...

 

אחת  מנקודות המבט על חופש מניחות כי ככול שיש יותר אפשרויות יש יותר חופש לבחור אולם הרבה פעמים, עודף אפשרויות מציף, מעמיס ומכבה. בשביל לבחור באופן חופשי אנו זקוקים למרחב, לשקט. מסגרות ברורות הרבה פעמים מאפשרות חופש ולא בהכרח מגבילות אותו, בדיוק בגלל שהן מאפשרות יציבות ושקט בתודעה.

 

יש לי חברה, עם טעם מעולה בבגדים ושאוהבת להתלבש והיא אמרה לי פעם כמה החובה ללבוש מדים, בשל היותה קצינה בצה"ל, משחררת אותה מההחלטה מה ללבוש בבוקר. אולם שנה מאוחר יותר כשהתחילה ללבוש אזרחי לעבודה חשה כמה חופש יש ביכולת הבחירה מה ללבוש כל יום מחדש. אז אולי החופש שלנו מוגדר שוב ושוב מחדש לפי הצרכים שלנו ? אולי החופש טמון באופן ההתבוננות שלנו בתנאים של חיינו ?

 

אולי הטיעון המעניין ביותר על מהו חופש, התעורר מתוך דיון שהתרחש בשבת מדיטציה בה השתתפתי בהנחיית רני עובדיה.  הרעיון שעורר בי מחשבה לקוח מתוך סיפור שספרה על חוקי הדהרמה, היא קבלה רשימה של חוקי התנהלות טובה בחיי היומיום. והחוק הראשון אמר, עשו טוב הימנעו מרע .. גם ביהדות זהו משפט מכונן המכוון להתנהגות נאותה להתפתחות. ורני העלתה את השאלה האומנם ? עשו טוב כקביעה כמה זה מגביל אותנו ? אייך אני יודעת מהו הטוב הזה ? מה אם החופש לטעות ? להתנסות לחקור ? מה אם החופש להעז, לקחת סיכון ?

 

מהו טוב היא שאלה סבוכה, ושוב אין נוסחה שתוכל לכוון אותנו באופן מדויק, הטוב משתנה ביחס לנסיבות, לתנאים, למקרה. וכשאנו עומדים מול פני החיים עלינו לפעול לנוע בהתאם למה שנראה מרגיש לנו נכון. התכוונות לעשות טוב, יחד עם החופש לטעות, מתוך רגישות וחמלה לצד השני היא אולי נוסחה כללית מכוונת טובה. אז כן ...להיות חופשי, זה אפילו להיות חופשי מלעשות טוב, זה החופש לחקור להעז ולטעות. כמה משחררת התובנה הזו.

 

המחשבה האחרונה איתה אני רוצה לסיים את ההירהורים שלי על מהו חופש באה מעולם היוגה, מתוך תרגום לשפה תנועתית. כביכול תנועה תזמין חופש ויציבות תגביל אותו, אבל למעשה הם תלויים זה בזה ומזינים זה את זה. היכולת היות יציבה בתוך המסגרת החיצונית של התנוחה תאפשר את החופש לנוע, להתמקם, להרחיב ולהתמלא בה. ככול שנעניק גבולות ברורים יותר לתנוחה כך נגדיל את דרגת החופש שלנו לנוע בתוכה.  כמה זה ברור לנו כמתרגלי יוגה אבל האין זה כך גם בחיים ?

 

האם משמעות להיות חופשי היא באמת להיות חופשי מהכל, ללא חוקים גבולות, כאוס מוחלט מזמין אינסוף אפשרויות ? התשובה היוגית הינה ברורה אנו מגיעים אל החופש האולטימטיבי הזה בתודעה מתוך מסגרת וגבולות ברורים המכוונים לאי תלות. מתוך מערכת יחסים המעניקה מסגרת משמעות וביטחון אולם מעניקה לנו המון זוויות ראיה שונות, המשתנות תדיר, מעוררת לנפש סקרנית וחקירה עצמית, משאירה מרחב לטעות ואינה כובלת בהשגות ודעות קדומות. וכן היוגה בהיותה מכוונת לתודעה עצמאית וחופשית מזמינה אותנו להגדיר שוב ושוב מה זה חופש עבורנו ?