מחשבות על יוגה - פוסטים קצרים

​​​​​​​​​​

מהי יוגה רוחנית ?



​אחת לכמה זמן מתעוררת השאלה הזו מחדש. האם תרגול האסנות יכול להביא לשינוי ברמה הרוחנית ? בכל פעם מתנסחת לה תשובה מעט אחרת.

רבים סבורים כי התרגול היוגי הינו משמעותי ברמה הפיסית, שומר על גוף גמיש ובריא. מרגיע את התודעה ומאפשר הפוגה מחיי היומיום העמוסים, רגע של מפגש עם עצמך אם תרצו. כל אלו אכן מתרחשים בתרגול היוגי, אולם היוגה מכוונת גבוהה יותר לשינוי דרמטי יותר. שינוי המתחולל באופן הדרגתי, המתחיל מהתעוררות, מחיפוש, מרגע בו אנו מבינים שניתן לחיות באושר מסוג אחר. רעיון שנחקק בתוכנו, עדיין חמקמק ולא מעוצב אולם מזמין ובעל עוצמה. רעיון המוביל אותנו למחויבות לאמת פנימית, למודעות, למוסריות, לתקשורת אחרת עם עצמנו ועם סבבתנו.

אייך שינוי כזה מתאפשר בתוך תרגול יוגה ? מה גורם לקול הפנימי, לחיפוש להתעורר ?


דווקא בהתייחס לסגנון התרגול האיינגריסטי רווחת הטענה שהפאן הרוחני מוזנח בו. זה תמיד תמוהה בעיני משם שדווקא בדיוק ובבהירות המובילים לריכוז ומודעות ברמה גבוהה, נעוצה התשובה. ההנחיות המדויקות, המכוונות לתנועה פנימית, למודעות, מאמנות את התודעה לחיות מתוך קשב פנימה. קשב לרמה מעודנת יותר ויותר של תנועה ובהשראתה, כהשלכה מכך קשב גדל והולך לחוויה של הגוף-נפש ברגע הזה, ברגע ההווה.


שוב ושוב במהלך התרגול אנו חוזרים הביתה אל הגוף, אל התחושות והפעולות הגופניות ומאמנים את התודעה להקשיב, להיות. תהליך הרוחני מתרחש מעצם הפניית תשומת הלב והנוכחות בגוף-נפש ברגע ההווה. אין בתהליך הרוחני את ההילה המתיפייפת, המגולמת בלבוש לבן, בגדים מתנפנפים, קטורת ואורות מעומעמים. אלא אמת צרופה, לפעמים צורבת, מביכה וחשפנית המפגישה אותנו עם עצמנו, כפי שאנו חווים את עצמנו ברגע זה.


ריקון התודעה הוא פועל יוצא של התהליך, כאשר התודעה נוכחת במתיחת הרגל האחורית, בסנכרון שלה עם הרגל הקדמית, התודעה מתרוקנת מכל המחשבות האחרות הריכוז והמודעות גוברים ומתעדנים. הרעיון היוגי אינו דוגל בהעדר חשיבה, אלא במודעות לחשיבה, לאופי המחשבות, לתדירות, לסגנון של החשיבה. השינוי הוא פועל יוצא של מודעות זו. היוגה במובן זה היא כלי לאמן את התודעה להקשיב ולהגיב ממקום גבוהה יותר, מתוך תבונה ומודעות.


לאט בהדרגה אנו רוכשים כלים, מבינים את האשליה שבתפיסת העצמי, שמה שאנו רואים המגולם בגופנו בתנוחות אינו מה שהוא נראה על פני השטח. שאנו יותר מסך חלקנו, שמה שנדמה מוצק ואיתן הוא למעשה אוסף המשתנה במהירות אדירה של תנועות ופעולות המושפעות מתנאים. שאנו יכולים לעשות יותר מכפי שנדמה לנו אם נחלץ מדפוסי מחשבה ותנועה מגבילים. אנו לומדים לשנות את התנאים, את תנאי החיים שלנו כך שלא יגבילו אלא יאפשרו.


אנו לומדים ביוגה ענווה בכך שמבינים שלא הכל תלוי בנו, שלא כל דבר ניתן לשנות. לא נוכל לשנות את מבנה העצמות שלנו אולם נוכל להכיר אותו, לבחון את יכולותיו ומגבלותיו ולהשתמש בו מתוך תבונה ושיקול. בדומה נוכל להכיר את תבניות החשיבה שלנו, לעקוף את המכשולים ולהגיב מתוך תבונה וידיעה ואולי בעיקר מתוך חמלה ואהבה.


בכך שנלמד לעומק מה מגביל אותנו טמון הזרע לשינוי הפיסי והמטאפיסי. בכך שנהיה אמיצים מספיק להתבונן בעדשה המקרבת של המצלמה הפנימית ולבחון את הקשיים שלנו, להתיידד אתם, לקבל אותם, נזמין שינוי. הנכונות להסתכל לאמת בעיניים, לקבל בהכנעה את המקום שלנו ובנחישות להמשיך להתאמן אסנא אחרי אסנא שוב ושוב, מכאן יבוא השינוי. החיפוש אחר נתיבים אפשריים ליישורת של האסנא, אימוץ נקודות מבט רעננות על התנוחה, שילוב אביזרים  ומגע, ואינסוף חזרות על התנוחה עד שהגוף יפנים עד שילמד לרכך ולהיפתח. החיפוש הזה אינו רק ניצחון רגעי של הגוף שכבש את האסנא וחווה את הפוטנציאל התנועתי שלה במלואו. יש בכך הרבה יותר מכך, זוהי הטוויה של דרך, הכוללת התבוננות באמת, קבלה שלה, התמודדות עימה ולבסוף שינוי והפנמה.


לסיכום אולי ניתן לומר כי התרגול היוגי הוא סוג של מראה, המשקפת את עצמנו. ככול שניטיב להביט, באומץ וביושרה כך נלמד יותר על טבענו האמיתי. אבל היא לא רק משקפת היא גם מכוונת ומטווה את הדרך. הדבר המפליא בתהליך הוא שהוא קורה לנו בכל מקרה, גם אם איננו מודעים לכך. כל עוד אנו מפנים את תשומת הלב אל הגוף ומתרגלים מתוך כנות, התהליכים הפנימיים מתרחשים. המודעות, ההפנמה של התכנים הרוחניים היא עוד שלב בדרך, בהתפתחות האישית לעבר תבונה ותובנה של עצמנו.


אני סבורה שיוגה היא למעשה "עבודת חמורים" היא איננה איזה התגלות או הארה פתאומית אלא חזרה אינסופית, כל מה שעלינו לעשות הוא להמשיך ותרגל, לפגוש את עצמנו שוב ושוב, לאמן את התודעה הסוררת ולכוון אותה לאמת.