מחשבות על האינסוף ...
האינסוף תמיד מעורר בי תהייה, אייך מתבוננים באינסוף ? האינסוף מצטייר בעולם האסוציאציות הפרטי שלי כחלל ללא גבולות, ללא התחלה וללא סוף, נצח של מרחב, תמידי ולא נתפס. מושג מעט כאוטי ובלתי מובן ואם זאת מזמין.
יש בידינו רק אמצעים סופיים דרכם נוכל לנסות להבין את האינסוף. האינסוף פורס בפנינו מרחב החוצה את הגבולות המוכרים ומזמין ללכת הלאה אל הלא ידוע. ללכת הלאה ללא סוף, כך שכל מה שקיים לנצח הוא ההליכה. למעשה הרעיון של האינסוף מבטל את התפיסה של הזמן של החלל והמרחב ומרחיבה אותם. היא מציירת את המשכיות נצחית. אולם מה מייצג הרעיון המופשט הזה בעולם היוגה ?
סוואמי ונקטסאננדה מציע פרשנות מעניינת, בסוטרות היוגה של פטנג'לי, מאנגלית פרייה הרט, מודן הוצאה לאור. ציטוט ע"מ 197
"החצי השני – אננטה סמאפטיבהיאם – היא התבוננות באינסוף, שהיא דרך מאד רומנטית לומר: "המשיכו הלאה". ישנו פוטנצייל אינסופי בתוכנו, התבוננו באינסוף. כך שהמחבר אומר: "הפסיקו היכן שאתם מרגישים את המתח, אבל המשיכו בעדינות."
ההוראה נכונה גם לגבי תנוחת היוגה וגם לגבי התנוחה שנקראת חיים. כאשר ישנו מתח כלשהו או קושי בחיינו, עלינו לזכור זאת. לא להיאבק כדי להיפטר ממנו, כיוון שהמאבק רק יחמיר אותו. יש לזכור שהיינו שם לפני שהבעיה צצה, ושנהיה שם גם אחרי שהיא תיעלם. אנו האינסוף, הבעיה היא רק אירוע קטן בחיינו. המאבק צריך להיות מינמלי, כיוון שהאינטליגנציה שיצרה את הגוף ומקיימת אותו מסוגלת להתמודד עם כל מצב שנוצר בחיים. אין צורך לדאוג בקשר לכך."
התמודדות עם האינסוף מייצרת את המרחב הפתוח אליו אנו רוצים להגיע בתרגול היוגי, מרחב שאין בו גבולות ושהכול אפשרי בו. ה"מטריקס" הסרט ששווה את לב ההמון מדבר בדיוק על העיקרון הזה אם נחצה בתודעה את גבולות הסופי, את מה שנראה אפשרי נוכל באמת לעשות את הבלתי אפשרי כמו הגיבור הבלתי מנוצח של המבוך. בכדי להשתחרר ממנו הוא היה צריך לחצות את הגבולות בתודעה ולהתחבר אל אינסוף האפשרויות הגלומות בקיום. ומה עוד, בסרטי ההמשך הוא יכול היה לעשות זאת רק מתוך עיוורון כלומר לראות בעיני המודעות ולא בעיניים המתעתעות הרואות רק את המעטפת החיצונית הסופית, המדומה.
אבל למטריצה הזו נוסף עוד פרמטר מרכזי בסוטרה הזו, וזה זניחת המאמץ, הגישה הרכה שאינה נלחמת אלא מגששת ומאפשרת היא שתאפשר לחצות את הגבול. מה שיוביל אינו כוח הרצון ה"טפס" המוכר לנו מהניאמות כתשוקה כאש או כאי נוחות מכוונת, מחשלת. מה שיוביל הוא הרכות, ההרפיה, הנינוחות. אין כאן דיבור על חוסר שימוש במאמץ אלא במיתון שלו כך שיאפשר תנועה שתחצה את גבולות הסופי אל האינסוף. כאן אולי האסנה הפיסית מאפשרת את ההתרחבות האינסופית של האסנה המנטאלית.
ועוד מילה, מושגים האלו מתייחסים לא רק לתרגול היוגי אלא לכל האספקטים בחיים. אין ספק ששחרור המאמץ הפיסי יאפשר לגלוש למימדים אחרים אולם השחרור הזה הינו סימבולי ומושאל לכל תחומי החיים.
אז... למילה המהלכת קסם הזו, שמתגלגלת על הלשון, ובוראת מרחב בלתי נתפס, יש כוח עצום להביא לשינוי והתעוררות עד לאינסוף ...