מחשבות על יוגה - פוסטים קצרים
כיצד להיות תלמידי יוגה טובים ?
בשיעורים האחרונים שלמדתי התחדדו לי מספר תובנות לגבי הבדל התרבויות והגישות בין המערב והמזרח בעיקר סביב השאלה מה הופך אותנו לתלמידי יוגה טובים. עמדתי מול כיתה מצוינת של תלמידים המשתוקקים לידע אשר הטביעו אותי בשאלות ושאלתי את עצמי מה מרגיש לי לא נכון בגישה הזו. למה זה מעורר בי התנגדות, הרי השאלות היו ראויות להתייחסות ונשאלו ממקום כנה ומתוך רצון ללמוד ולהתפתח. וגם אני זוכרת את עצמי בתחילת הידע סוערת וגועשת סביב סוגיות בעולם היוגה, אשר עד אשר לא ניתנה להם תשובה לא שקטתי. אני זוכרת את המעורבות הרגשית שהייתה לי סביב כל שאלה ואת חוסר השקט שבאי ההבנה. ובכל זאת על אף ההזדהות הסיטואציה העלתה בי אי נחת, בעיקר משום שבמהלך השנים עם החשיפה למזרח והמורים שבאו מתרבות זו אשר זכיתי ללמוד מהם, הבנתי שיש משהו בעייתי בגישה המערבית לתהליך למידה.
תרבות האינסטנט שאנו חיים בה מכתיבה קצב דינמי ומהיר בעולם בו הכול זמין ומיידי, כמעט הכול ניתן להשיג מוכן מראש ומוגש לנו עד פתח הבית. אנו חיים בעולם וירטואלי בו אנו יוצרים סביבות חיים שלמות ואפילו שולטים במזג האוויר. זה עולם אינסטנט בו כל הידע זמין בלחיצת כפתור, ובו ניתן לקנות הכול גם מהקצה השני של העולם בלי לצאת מהבית.
בעולם כזה ניתן להבין היטב את הצורך המיידי לשאול ולקבל תשובה כדי להרגיע את התסכול ואת חוסר הוודאות. אנו רוצים תשובה כאן ועכשיו כד להרגיע את הצורך אבל האם תשובה כזו באמת תאפשר למידה והפנמה ? האם תספק את הצורך ?
שאלה זו מחדדת את ההבדל בין התרבויות המזרחית והמערבית. במערב האדם הוא במרכז היקום, שולט בו אפילו משנה אותו לפי צרכיו כדי שיתאים לו. בעוד שבגישה המזרחית היקום עומד במרכז והאדם מתאים עצמו אליו, סדר היום ואורח החיים נקבע על פי הטבע ועונות השנה כמו בחברה חקלאית, הניזונה מהאדמה ולא מהסופרמרקט.
בדומה לכך הגישה אל תהליך הלמידה הוא בקצב ובזמן המאפשר תהליך משום שהמסע הוא העומד במרכז, הוא המטרה ואינו מהווה רק גשר הכרחי שיש לעבר דרכו במהירות האפשרית די להגיע לתשובה המבוקשת.
בהרבה טקסטים התשובה שמספק המורה לתלמיד, המעלה שאלה, הינה לך לחדר ותעשה מדיטציה עד שתגלה את התשובה או תרגל עד שתבין, כי הידע היוגי צרוב בבשר ולא בראש, כמו שעמיתי היקר, אורי בנדורי, נוהג להגיד (מציטוט של איינגאר). בגישה זו יש משמעות לאופן שבו מתרחשת התובנה. התשובה צריכה לבוא מתוכנו עד שלא נעבור את מסע הגילוי לא תהיה לידע משמעות אמיתי אישית. היא לא תביא את אותה הפנמה וסיפוק כמו במסע הפנימי. ולא רק זאת יש בתהליך הגילוי גם למידה על תהליך הלמידה עצמו.
התסכול וחוסר הוודאות הם כלים נהדרים ויש לעבור דרכם. טמון בהם ידע עצום שלא ניתן להעביר במילים מתוך חוויה של משהו אחר, בהירות ומדויקות עד כמה שיהיו. לשאלות יש יותר חשיבות מאשר לתשובות, הרבו להעלות שאלות. נסחו את השאלות שלכם, שמרו אותן קרוב ללב, שמרו את נקודת המבט הרעננה והסקרנית מתוך רצון לנסח לכם את ההבנות שלכם.
זה לא אומר להפסיק לשאול לפעמים יש הבהרות והסברים שהם קיצורי דרך, אולם יש להיעזר בסבלנות, לברר ולחקור לפני ששואלים, להיות מוכנים להכיל תסכול ואי בהירות ואפילו מידה מסוימת של כאב בדרך. אז כן, להיות לתלמיד יוגה טוב זה אומר ללכת את הדרך בעצמנו, לנסח את השאלות שלנו ולגלות את התשובות בעצמנו.
כמו שנסיעה במכונית תביא אותנו לקו הסיום לנקודת היעד מהר יותר אבל תפספס את הגילוי שבמסע. היא תפספס את המהות של המסע, את הפרחים בצד הדרך, את הנוף, את המורדות והעליות ואת קו האופק המתקרב. ללכת את המסע, לחוש אותו בגופינו על אף היבלות והקשיים ואולי בגללם, יביא אותנו לקו הסיום שונים. זו הדרך שתצרוב בנו את השינוי ולא קו המטרה עצמו, קסום ככול שיהיה.
כמו כן, נדרשת נחישות והתמדה, כוחות אגו הדוחפים אותנו לקום בבוקר לעלות על מזרון היוגה ולהתמיד במסע. כוח המניע לפעול, ליפול ולקום שוב ולשוב ולהמשיך ללכת יום אחר יום מתוך נחישות להצליח ולסיים את המסע. אולם למול כוחות האגו הנחוצים בכדי להניע את התרגול, עלינו גם לדעת להשאיר את האגו מאחור, להשאיר את הדעות המגובשות, את הזיכרונות ואפילו את הנטיות התרבותיות שלנו ולפתוח את הלב לידע חדש.
להיות תלמיד טוב, זה לשים את עצמנו מאחור, להשיל את האגו, להתרוקן ממה שהבאנו איתנו ולהיות מוכנים להקשיב באמת מתוך התמסרות. נדרשת מידה של התמסרות כדי ללמוד.
זה אומר לא לקפוץ ולהשוואת מיד עם מה שידוע לנו, לשמוע עד הסוף במקום להשמיע. להיות מוכנים להכיל סתירות, לא להסכים ובכל זאת להמשיך להקשיב, נדרשת מידה רבה של פתיחות כדי להיות תלמיד טוב. להיות מוכן להקשיב ולשים את עצמנו בצד זו משימה לא פשוטה, משום שאנו רגילים להקשיב מתוך עצמנו מהאגו, בהשוואה לידע שצברנו, לדעות ולמחשבות שלנו. להיות תלמיד זה לדעת להקשיב ללא אגו, באופן נקי.
לנו במערב זה נשמע כנוע, האגו מייצג אצלנו יצירתיות וחשיבה חופשית, אפילו מעיד על אופי אולם אנו מלאים כל כך בעצמנו עד שאין בנו מקום להקשיב באמת למשהו אחר, חדש. כמו משל הכוס המלאה. לא ניתן להוסיף לכוס מלאה, יש לרוקן אותה כדי לפנות מקום לידע חדש. בהמשך הדרך אחרי ההפנמה, כשנבשיל, יגיע הזמן בו האינטגרציה עם הידוע לנו תתרחש. יש ערך למה שהבאנו עימנו אולם יש לתת לו ביטוי בזמן הנכון. זה תהליך הלוקח זמן ואין להאיץ בו וכשאנו נהיה מוכנים היציאה לעצמאות תגיע.
המטרה בדרך היוגה היא לפתח חשיבה עצמאית ורוח חקירה חופשית אשר תארגן את הידע החדש והישן ותיצור ממנו מציאות חדשה אשר תביא לשינוי. אולם זה יהיה תוצר של מסע, שאין בו קיצורי דרך ויש ללכת בו לאט ובסבלנות, יש ללכת בו עם רוח חקירה, משמעת עצמית, מתוך התמסרות וללא אגו.