יוגה ומערכות יחסים - מה שבין אדם לאדם

מאמר המשך למאמר על יוגה ומערכות יחסים - מה שבין אדם לעצמו.

אחרי שביססנו את ההבנה בין מי למי אנחנו מנהלים מערכת יחסים בתוכנו, והבנו איך להעניק תנאים טובים כדי שנשגשג ונגדל במודעות, נוכל להתייחס למה שקורה בינינו לבין אחרים. לאחר שהבנו שהתכלית שלנו היא להכיר באופן שלם את הטבע המודע שלנו ולנהל את חיינו לפיו, נוכל לאור התובנה הזו לבסס מערכות יחסים בריאות עם האנשים סביבנו.

אם כן, מה היא מערכת יחסים בריאה?

קל לנו מאוד לענות על כך. רובנו נציין ברשימת הבקשות שלנו ממערכת יחסים את אותם הדברים. נבקש הקשבה, תמיכה, כבוד, ביטוי עצמי, נדיבות, סבלנות, חופש יצירתי, נאמנות ועוד. אם כך, למה זה כל כך קשה? איפה אנחנו נופלים?

על פי התפיסה היוגית מערכת יחסים צריכה לספק הזנה הדדית ולהעניק תנאים מתאימים למימוש הפוטנציאל, למימוש התכלית של כל אחד מהצדדים. כשאנחנו בוחנים את מערכות היחסים שלנו דרך העיניים הללו, אנו רוצים להתבונן בתנאים שאנו מניחים בקשרים שלנו, בהתאם לסוג הקשר ולנסיבות. אנו נרצה להעניק ולקבל תנאים מתאימים להתפתחות שלנו כך שנוכל לפתח מערכות יחסים תומכות ומזינות.

יש כמה תפיסות שגויות שאנו מביאים איתנו למערכות היחסים שלנו, שחשוב שנבין על מנת לאפשר תקשורת מסוג אחר. התפיסה השגויה הראשונה היא הדרישה ממי שנמצא איתנו ביחסים לעשות לנו טוב ולא לגרום לנו להרגיש דברים שאיננו אוהבים להרגיש. זוהי משימה בלתי אפשרית, שכן אף אחד לא יכול לעשות לנו טוב 24 שעות ביממה. מאחר שאנו חיים בעולם משתנה וזמני, בשלב כזה או אחר בן או בת הזוג לקשר ישתנו, חלקים אחרים שלהם, שפחות נעימים לנו יתגלו, התגובות שלהם לנסיבות יהיו אחרות ויהוו מקור לאי נוחות ולקושי.

אם נצליח להוריד את הציפייה שמערכת היחסים תעשה לנו טוב כל הזמן, זה כבר ישנה את אופן התקשורת. אם אוכל להבין שהתפקיד של אמא שלי הוא לא לעשות לי רק טוב, אז במקום שהביקורת שלה תרחיק אותי ותגביל את הקשר, אוכל להמשיך לתקשר איתה בחופשיות, על אף החלקים הלא נעימים שבו, משום שאקבל אותם כחלק מהקשר.

גם במערכות יחסים זוגיות, המשברים באים כאשר בן הזוג איננו זורם בהרמוניה עם מה שעושה לנו טוב. כדי להחזיק זוגיות עלינו לראות את מערכת היחסים בשלמותה, לשחרר את הציפייה שבני הזוג יהיו המקור שלנו להרגשה טובה, ולהתמיד בקשר על אף הקשיים.

כדי להגיע להחלטה שהקשר אינו מתאים לנו, יהיה נכון, קודם כל להבין מהי המטרה שלנו בקשר. החשיבה היוגית מזהירה אותנו מלנהל את מערכות היחסים שלנו על פי רגשות ותחושות אשר משתנים כל הזמן, ומעודדת אותנו לחיות לפי המטרות שלנו. לפני שנפרק מערכת יחסים עלינו לבדוק האם עשינו כל מה שנדרש כדי להזין אותה. בהתאם למסקנות, נשנה את הפעולות שלנו ונדייק אותן יותר ויותר. אם שינוי לא יתרחש בעקבות זאת, אז אולי נכון יהיה לחשוב על הפסקת הקשר.

לא את כל מערכות היחסים שלנו אנו בוחרים: חלקן באים עם נסיבות חיינו, כמו ההורים שלנו ואפילו הילדים שלנו, מקומות התעסוקה שלנו, מקום המגורים ועוד. לכן חשוב שנבין שאנחנו אחראים לכך שיהיה לנו טוב, ונשחרר את מערכות היחסים שלנו מהציפייה שיעשו לנו טוב. כך נוכל להתנהל בהן מתוך חופש ולחוות אותן על כל הגוונים שלהן.

אם נבין שאיננו יכולים לבסס את הטוב בחיינו על מה שנובע מתוכני ההכרה – שהם זמניים וחולפים – ונלמד לבסס אותו על המודעות הקבועה והיציבה. נוכל לראות שהטוב נמצא שם תמיד, בלי כל קשר לנסיבות החיצוניות.

לעתים תכופות אנחנו מאשימים אנשים במערכות היחסים שלנו בכוונות רעות. היוגה מבטלת לחלוטין את התפיסה הזו. על פי תפיסת היוגה אין אנשים רעים, אנשים אינם מתכוונים לעשות רע. תחת זאת, כל בני האדם מנסים לעשות טוב והם עושים זאת לפי הידע שיש להם, המבוסס על התנסויות העבר שלהם. מעשים רעים אינם נעשים על ידי אנשים רעים אלא על פי ידע שגוי. גם מאחורי מעשים נוראים מסתתר הרצון לעשות משהו טוב, אולם הוא מבוסס על ידע שגוי.

מהו ידע שגוי ומהו ידע נכון?

ידע נכון הוא ששום דבר בעולם הזמני והחולף שלנו, אינו יכול להיות מקור לטוב. מה שמניע אותנו לפעול הם על פי רוב הרגשות שלנו, שהם זמניים וחולפים ואינם מהימנים באליל. התשוקה היא הגורם המניע את המערכת שלנו לפעול, והצורך להשביע את התשוקה הוא אדיר. כאשר תשוקה מתעוררת במצב האוטומטי שלה קשה מאוד לעמוד מולה. צריך ידע נכון על מערכת ההפעלה שלנו וכן שליטה בתשומת הלב, בכדי שיהיה לנו את הכוח הדרוש להתנגד לתשוקה. היוגה מבדילה בין הרצון לטוב שהוא אוניברסלי, ובין הדרך להשיג את הטוב.

ניתן לחלק את כל העולם לשלוש קטגוריות: טוב, רע, ניטרלי. אם ניקח רשימה של מושגים וניתן לאנשים שונים לחלק אותם לפי הקטגוריות, הרשימה לא תיראה אותו הדבר. הטוב והרע ברשימה שלנו נקבע על פי ניסיון החיים שלנו. מערכת ההפעלה שלנו כבני אדם זהה: כולנו מחפשים את הטוב ונמנעים מהרע, מתכווצים ומתרחבים בהתאם. הדבר שבו אנו שונים הוא הידע שלנו, התנסויות העבר שלנו. במקום הזה אין שני בני אדם זהים. מערכות היחסים שלנו מבוססות על הקטלוג שלנו לטוב ורע.  אנו נתחבר בקלות ובאופן טבעי לאלו שהעמודות שלהם תואמת את שלנו, ואותם נחווה כאטרקטיביים. באופן דומה, אל אנשים שהרשימה שלהם שונה משלנו לא נתחבר ונחווה אותם באופן שלילי. 

עלינו להבין שכאשר אנו חווים אדם כטוב או כרע איננו חווים את האדם עצמו אלא את הידע שלו – ידע שהוא לא בחר אלא נובע מהתנסויות ונסיבות חייו. בדיוק כמונו, גם הוא עבד לידע שלו, עבד לעבר שלו. למעשה, התקשורת שלנו מתרחשת בין שני עבדים השואפים בחייהם להתקרב למה שהם חווים כ״טוב״ ולהימנע ממה שהם חווים כ״רע״.

לכן עלינו להבין שבמערכת יחסים כל אחד מהצדדים פועל על פי הידע שיש לו על מה זה ״טוב״, ושהפעולות הללו מצד בן או בת הזוג לא תמיד מתאימות לקטגוריית הטוב שלנו. אם נבין שהכוונות מאחורי הפעולות היו טובות, אולם יש שוני בידע, נוכל לנהל תקשורת פתוחה שתבהיר את העמדה השונה ותסביר את דפוסי ההתנהגות. לדוגמא בזוגיות, כאשר מתעורר ויכוח, אם דפוס ההתנהגות של אחד מבני הזוג הוא להתנתק ולהתרחק, יקל מאד על בן זוגו לקבל זאת אם הוא יבין שזה מנגנון הפעולה האוטומטי שלו ושאין בכוונתו לפגוע. אם יוכל להבין שאכן הוא נפגע, אבל אין זה אומר שמי שפגע בו התכוון לפגוע בו, הוא יוכל לפעול באופן שונה.

כאשר אפילו רק אחד מהצדדים מבין זאת, הגישה לקונפליקט תשתנה לחלוטין. הבנה כזאת תקל על מי שננטש באמצע ויכוח להבין את ההתנהלות של בן זוגו ולהמתין כדי לנהל את השיח מאוחר יותר, לאחר שבן זוגו יירגע, או לחלופין בן הזוג הנוטש יבין שזה פוגע ואינו משרת אותו טוב בקשר, וישנה את הדפוס.

ניתן לשנות דפוסים, בכך אנחנו לא מבטלים את הידע הישן אלא מוסיפים עליו ידע חדש. פעולות והתנסויות חדשות יופנמו במערכת וככל שיחזרו על עצמן בהתמדה יעלו על הדפוסים הישנים ואף יהפכו להרגל. כמובן ששינוי הוא תהליך הדרגתי ומפרך, ויש לקחת בחשבון שיהיו בו המון מעידות. המעידות אינן מכשול כל עוד ממשיכים בשינוי בהתמדה. תמיד ניתן להכיר בטעות ולהתחיל להניע את השינוי מחדש, לשוחח עליו ולדייק עוד ועוד את הפעולות שלנו.

אם כך, אינטראקציה היא למעשה תהליך למידה מתמיד של הקטגוריות של בן או בת הזוג. כאשר יש למידה של הידע של כל אחד מהצדדים, מערכת היחסים יכולה להמשיך להתפתח. חשוב לא לפתח ציפיות מהצד השני ללמוד עלינו, שכן מספיק שצד אחד יעשה שינוי כדי לשנות את מערכת היחסים.

מה שקובע איך יראו החיים שלנו זה הפעולות שלנו, ולכן כדאי שנפעל מתוך מודעות ואחריות. רק כך נוכל להשתחרר מהעבר שלנו. לא הגיוני לפעול על פי רגשות – שכן הם הפכפכים, קפריזיים וניתנים לשינוי מתמיד. מי שפועל מתוך רגש לא יהיה עקבי במעשיו.

כמו שנאמר קודם לכן, הרגשות הם רק השתקפות של ידע קודם, לכן אם נפעל על פיהם אנו פועלים על סמך העבר ואיננו מאפשרים התפתחות ושינוי. כאשר אנחנו כל הזמן משחזרים את העבר בהתנהלות שלנו, אנו נותנים לרגשות תוקף שאין להם, שהרי הם לא קשורים בהכרח לסיטואציה הנתונה.

הרגשות הם רק אינדיקציה לאיזה ידע יש לנו. לדוגמה, בסיטואציה פוגענית: במקום לחשוב ולפעול מתוך תחושה שבן הזוג פגע בי, נוכל לחשוב ש״אני נפגעתי״. תחושת הפגיעות שייכת אליי, לידע הקודם שלי על הסיטואציה, ואיננה קשורה בהכרח לנסיבות ובוודאי שלא הייתה מאחוריהן כוונה לפגוע. אם ניקח דימוי של בריכה המסמלת את הידע שיש לנו, ואת התנסויות החיים כאבנים שאנו משליכים לתוכה, נוכל לחשוב על כך שלא חשוב מה נשליך לתוך הבריכה, מה שישפריץ ממנה תמיד יהיה המים – הידע שיש לנו במערכת. כדי לשנות את הידע שיש לנו עלינו לשנות את הפעולות שלנו, וכך מה שישפריץ יהיה ידע נכון.

הכול נובע מבפנים, מתוך הידע שיש לנו. ההבנה שהאדם שמולי איננו מי שאחראי על הרגשות שלי, לא הוא מי שגורם לי להרגיש טוב או להרגיש רע, תאפשר לי לפתח יציבות על אף התחושות והרגשות השונים. מערכות היחסים שלנו ישתפרו כאשר נביע פחות דרישה שבן או בת הזוג יתנו לנו משהו שאינם מסוגלים לתת.

ציפייה נוספת שיש לנו, היא שהצד השני יבין אותנו וידע מה הצרכים שלנו. כמובן שזה רחוק מהמציאות, משום שזו האחריות שלנו להסביר, לספר, לשתף את בן הזוג כדי שיוכל להבין אותנו. כאשר יש במערכת יחסים דיאלוג שמשתף ומסביר את הצרכים שלנו, תהיה גם הקשבה בצד השני.

מאחר שכבר הבנו כי מה שעושה לי טוב אינו בהכרח טוב עבור האחר, וכי כשהאחר פועל ״רע״ אין זאת משום שהוא רוצה להרע, כעת עלינו להבין כי זו המשימה שלנו לייצר תקשורת בהירה. עלינו  להעניק ולחפש הסבר לדברים שנאמרו או נעשו, לשאול מה הייתה הכוונה שמאחורי הדברים; רק על ידי תקשורת נוכל ללמוד על הידע שיש לאדם שמולנו.

דרישה להקשבה לא תסייע, היא רק תפגיש אותנו עם התנגדות. המפתח להקשבה הוא שיתוף ממקום מקבל ואוהד. כאשר אנו באים בתביעות ודרישות, זה גורם לצד השני לחוש מאוים ולהתכווץ. הכיווץ אצלו רק יסגור בפנינו את הדלת. עם זאת, כאשר אנו מתכוונים לטוב, פועלים בחמלה, בסובלנות, באהדה, זה גורם לצד השני לחוש טוב ולהתרחב ואז תתאפשר הקשבה. תנסו לתת לפקיד בבנק חיוך ומחמאה ותיראו כמה יהיה מוכן לפעול למענכם.

עוד עלינו להבין כי גם אם הסברנו מה הצרכים שלנו, הצד השני איננו יכול בהכרח למלא אותם. גם למי שעומד מולנו יש ידע, יכולת, צרכים והרגלים משלו אשר לא בהכרח תואמים את שלנו. הציפייה כי שינוי יתרחש מיד לאחר שהסברנו את עצמנו היא מופרכת. עלינו להבין ששינוי הוא תהליך הלוקח זמן ורצוף במעידות. הורדת הציפיות היא חיונית משום שעל אף שנמצאים בתהליך, הוא איטי ולא בהכרח מצליח.

גישה של חמלה כלפי הפרטנרים שלנו חיונית, הם – בדיוק כמונו – באים עם מיטב הכוונות אבל נתקלים בקשיים, בחוסר יכולת, באי הצלחה. אם הגישה תהיה של הבנה ושל הערכה למאמץ, של שיתוף פעולה ללמוד יחד משהו חדש, ללא ציפייה שמיד יהיה שינוי, מערכת היחסים תמשיך להתפתח ולהשתפר לאורך השנים. כמו שאמרתי קודם לכן, פעמים רבות גם כאשר יש תקשורת וכוונות להיטיב, זה אינו ניכר בפעולות הנעשות בתוך הקשר. במקרים אלו חשוב לחזור לזכור ולהזכיר את המטרה המשותפת שיש במערכת היחסים ולחזור אליה על אף אי ההסכמות.

לא תמיד בן הזוג יכול להשתנות. האחריות לשינוי היא אצלנו ולא אצל מי שעומד מולנו. שינוי בגישה ובטון יעזרו לרפא את מערכת היחסים, כמו גם הבנה והקשבה אשר יסייעו להפחית את הרגשות הגועשים של כעס וכדומה. אם אצליח לעשות את הפעולה המועילה על אף הרגשות הגועשים, אמשיך לגדול בידע. באופן זה כל מערכות היחסים שלנו וכל סיטואציות החיים שאנו פוגשים, יכולות לשרת אותנו בכדי לגדול במודעות. אם נמשיך לפעול באופן מועיל על אף הרגשות הקשים, העשייה הזו תהיה המקור שלנו להשיג את הטוב שאנו מחפשים.