איזון פנימי
אנו שואפים לחלק את המשקל באופן שווה ומאוזן בין חלקי הגוף בכדי למנוע עומס יתר ולאפשר זרימה הרמונית של האנרגיה בגוף. חלוקה נכונה של העומסים בגוף תבטיח את יעילות ובטיחות התנועה של הגוף.
כמובן שבאופן טבעי נקודות המגע עם האדמה הן הנושאות את המשקל של הגוף, אולם ניתן להשיג חלוקת עומסים מאוזנת יותר כשהאיברים אשר אינם באים במגע ישיר עם האדמה מתארכים כלפי מעלה באופן אקטיבי ומונעים קריסה מטה.
באופן זה החלוקה של המשקל בתנוחות נעשית בין האיברים המשתרשים באדמה, ובין אלו המתארכים כלפי מעלה. לדוגמא : בתנוחת ההר (כשהידיים מתארכות מעלה) - העקבים המשתרשים מטה באדמה, מתחלקים בעומס משקל הגוף, עם תנועת ההתארכות של הזרועות מעלה.
בעת חלוקת המשקל בתנוחות היוגה יש נטייה להניח משקל באופן לא מאוזן. במקרים אלו אנו שואפים להעביר את מרכז הכובד של הגוף באופן מכוון מנקודות המגע הנושאות בעומס לאלו אשר אינן שותפות באופן מספק בנשיאת המשקל, כך שמשקל הגוף יתחלק באופן מאוזן בכל נקודות המגע של הגוף ויאפשר השתרשות טובה באדמה.
לדוגמה : בתנוחת הכלב נשיאת המשקל של הגוף מתחלקת בין ארבע נקודות תמיכה של הגוף בתנוחה – שתי כפות הידיים ושתי כפות הרגליים. בתנוחה זו קיימת נטייה ליפול עם המשקל לתוך הזרועות וכפות הידיים. בשל זאת אנו מאזנים את חוסר השוויון בחלוקת המשקל באמצעות הדיפה של המשקל לאחור מהידיים אל הרגליים.
העברת המשקל הזו והנחת הדגש על השתרשות כפות הרגליים מציירת את הציר התנועתי של התנוחה – התארכות מעלה ולאחור בקו אלכסוני כמו מסלול המראה של מטוס. הציר התנועתי של התנוחה עובר לאורך הגוף, מכפות הידיים אל עצמות המושב באגן. הכיוון של תנועת הגוף בעת חלוקת המשקל משרטט את כיוון המתיחה הפיסי והאנרגטי של התנוחה.
ההשתרשות כלפי מטה טובה יותר ככול ששטח הפנים של המגע באדמה גדול ורחב יותר. הגדלת שטח הפנים של נקודות המגע באדמה תאפשר יציבות טובה יותר של הגוף. בנוסף תאפשר גם חלוקה טובה יותר של המשקל בכל שטח הפנים הבא במגע עם האדמה.
לדוגמה בעמידת ידיים קיימת נטייה לקרוס לתוך הידיים, בחלק של שורש כף היד בעוד כריות האצבעות אינן נושאות משקל משמעותי. חלוקת משקל שווה בין כריות האצבעות בכף היד לשורש כף היד תאפשר מתיחה טובה של הזרועות ושל הגוף כולו כלפי מעלה. ככול שהמשקל יתחלק באופן מלא על כל שטח הפנים של כף היד כך הגוף יהיה יציב ומאוזן יותר. קריסה לתוך שורש כף היד תיצור עומס יתר על מפרק כף היד ויסיט את מרכז הכובד של הגוף ממרכז כף היד - קדימה ובכך יפר את היציבה של הגוף בתנוחה.
תחושת המשקל של הגוף
תחושת המשקל של הגוף בתרגול היוגה אינה נמדדת בקילוגרמים. היא אינה קשורה למשקל המתרגל בקילוגרמים אלא לאיכות התנועה והיציבה שלו. בתרגול התנוחות אנו שואפים לאפשר לגוף חוויה של קלות ואווריריות על מנת לאפשר מקסימום גמישות ותנועתיות. בתרגול ההרפיה אנו שואפים לאפשר לגוף להתחבר לחוויה של כבדות ופסיביות בכדאי לאפשר שחרור עמוק של הגוף.
למידת ההשתרשות של הגוף יש השפעה מכרעת על חווית המשקל של הגוף. ככול שהגוף ישתרש יותר כלפי מטה הוא יתארך יותר כלפי מעלה ויהיה קל יותר. חווית המשקל היא איפה תוצר של כל מערכת היחסים והדיאלוגים התנועתיים המתרחשים בגוף בעת התרגול, ככול שהתרגול מדויק ופתוח אנרגטית יותר, הגוף יהיה נינוח קל ורגוע יותר.
חלוקה של מאמץ לאורך זמן
חלוקת מאמץ לאורך השהייה בתנוחה מאפשרת החזקה של הגוף בתנוחה באופן נינוח. בכדי לשהות בתנוחה לאורך זמן עלינו להשקיע מאמץ באופן מווסת ויעיל, שיאפשר מינימום מאמץ ומקסימום תנועה.
מאמץ מווסת נובע מיעילות התנועה, מהעוצמה שלה ומגמישות. שלושת הפרמטרים האלו יעילות, עוצמה וגמישות, קשורים ותלויים זה בזה: יעילות התנועה היא תוצר של עבודה מתואמת ומדויקת של אברי הגוף. לפיכך השקעת המאמץ בהחזקה של הגוף בתנוחה היא פונקציה של שיתוף פעולה מורכב בין מערכות הגוף.
העוצמה של הפעלת הכוח בגוף תווסת ותתעדן במהלך התרגול, בדומה לאצן הלומד להימנע מלהשקיע את כל כוחותיו בתחילת המרוץ, כך שיוכל לשמור על קצב הריצה לכל אורך המסלול.
גוף סגור ושרירים קצרים דורשים מאמץ, התגייסות והפעלת כוח רבה יותר בכדי להגיע אל הצורניות המורכבת של תנוחות היוגה. אולם ככול שהגוף יפתח, תידרש הפעלת כוח מתונה יותר, ותשומת הלב תוכל להתפנות לחוש באספקטים האנרגטיים והרגשיים של התרגול.