אחדות הניגודים
הסוטרה 2.48 "עקב כך (היוגי) אינו מופרע מזוגות הניגודים" מתוך היוגה סוטרות לפטאנז'לי יוגי רמהקרישנננדה, הוצאת גל. ציטוט עמ" 97
"הראזה יוגה היא בעצם שלב התחלתי של הראז'ה יוגה. כאשר היוגי הצליח להתגבר על הרגו-גונה על ידי תרגול ההאטה יוגה והגיע לאסנא, הוא כבר אינו נתון להשפעתם של זוגות הניגודים: רווח והפסד, ניצחון ומפלה,שבח וגנאי, הנאה וסבל, מפני שהכרתו מאוזנת ושקטה.
הכרה הנמצאת בתוך זוגות הניגודים של משיכה ושל דחייה היא הכרה החיה בתוך שדה קרב, בקונפליקט מתמיד. הדואליות יוצרת תמיד קונפליקט. יוגי שמיומן באסנא כבר אינו מושפע מזוגות הניגודים, שכן הוא כבר מעבר לדואליות. אך גם אם כל זה מוסבר בספרים רבים תמיד נשאלת השאלה : כיצד על ידי מיומנות באסנא, הקשורה לגוף הפיסי, יכול אדם להתמקם מעבר לדואליות ? "
אכן שאלת השאלות. גוף שקט יביא להכרה שקטה, האיזון הפיסי יביא לאיזון בהכרה ולהשקטה שלה. כך שצמדי הניגודים לא יצרו סתירה אלא יאפשרו אחדות. היוגי העובד דרך הדיאלוגים התנועתיים מבין כי שתי הקצוות חיוניות ליצירה של תנועה אחת ארוכה והרמונית וכי הניגוד, נותן קונטרה אשר מפרה ומאפשר הגדלה והעצמה של התנועה. כך שהשתרשות תוליד התארכות, מתיחה של יד ימין ימינה תאפשר להעצים את המתיחה המנוגדת של יד שמואל שמאלה. ולא רק שכך אלא שבשל המתיחה מנוגדת נוכל לעשות זאת במינימום מאמץ ובמקסימום טווח. הניגוד מאפשר ריכוך, מיתון של המאמץ ואיזון.
נקודת מבט נוספת העולה מתוך הטקסט מתייחסת לשוויון הנפש בו מתייחס היוגי אל הניגודים. במילה שוויון נפש אין הכוונה לאדישות, נהפוך הוא, דרושה לשם כך רגישות ומודעות גבוהה. הכוונה היא לשוויון מהמילה שווה הנרדפת לאיזון. והרי איזון של הגוף והנפש הם מטרת העל של היוגי.
הכוונה היא אפוא, ליחס שווה אל צמדי הניגודים העולים בהכרה, אל כאב ועונג, אל הפסד ורווח, אל קור וחום, שבח וגנאי. הנטייה הטבעית של ההכרה היא להזמין את העונג ולדחות את הכאב. אנו חיים מתוך קונפליקט פנימי תמידי בין דברים אשר אנו מעוניים בעוד מהם. עוד ועוד אשר אין לו סוף ואף פעם אינו מגיע לסיפוק. וכאשר אנו חווים חוויה של אושר על פי רוב איננו חשים סיפוק משום שהקרבה אל העונג כרוכה בפחד הניתוק ממנו. מן הצד השני של הקונפליקט אנו עסוקים בדחייה והרחקה של כאב ואי נוחות מחיינו. אבל ככול שנרחיק אותו או נתעלם ממנו, הוא עדיין כאן אורב מעבר לפינה. כי אין דרך להימנע ממנו. בחיים שלנו יש כאב ! זה חלק מהקיום שלנו.
הדואליות הזו מנציחה מאבק פנימי, בכדי להבין את האחדות את אחדות הניגודים עלינו להיות מוכנים לספוג מתוך קבלה והשלמה גם כאב וגם עונג. כאב עולה ומתרחש בחיינו נמשך זמן ומתחלף ברגש אחר, עונג עולה מתרחש ובא לידי ביטוי ואז מתפוגג ...זהו עולם התופעות.
משתמע מכך שאין לנו שליטה ממשית בחוויות שמזמנים לנו החיים ויש בכך אמת מסוימת אולם אם זאת, יש ביכולתנו לכוון ולהזמין לעצמנו חיים מתגמלים ומלאים סיפוק ואושר. אושר הנובע מאיזון. אושר הבא מתוך ההבנה שלנצח את מעגל הסמסרה, את מעגל הנצחי של השעבוד, הבא לידי ביטוי ברדיפה אחרי אושר ודחייה מכאב ניתן רק מתוך קבלה שלהם. רק מתוך היכולת להיות עם כל רגש מבלי לתת לו לערער את שלוותנו.
כרוך בכך יותר מזה, כרוכה בכך ההבנה כי אין באמת הפרדה בין שני הניגודים כאב ועונג. בעונג קיים זרע הכאב, בכאב יש הזדמנות לאושר. הם מכילים זה א זה וגם תלויים זה בזה ומגדירים זה את זה. לדוגמה בלי יום לא נוכל להבין לילה, בלי קור לא נוכל להבין חום. בלי חוויה של יום ולילה לא יוכל להתקיים היקום, יש מקום לשניהם, שניהם נחוצים להמשך קיומנו.
תרגול האסנות הוא מסע פנימה המאפשר לנו לדומם את המנוע, לעצור את המערבולת של מעגל המשיכה והדחייה. מאפשר רגע של ניוטרל, רגע של ציפה מעל לגלים הסוערים של עולם התופעות. רגע בו אנו נוכחים מתוך קבלה של מה שעולה בתודעה. רגע של סטטיות, של אין תנועה, בו אנו משקטים את התנודות בכך שאנו מכירים בקיומם אולם איננו נותנים להם לסחוף אותנו אחריהם. רגע של דממה מוחלטת.
בתרגול האסנות, הריכוז הגבוהה המתרחש בהתבוננות פנימה במתודיקה של התנוחות מאפשר לנו להרחיב את המודעות, להשקיט את התנודות בתודעה ולחוות את הדממה, את השקט מעבר לתנודות. הדממה היוגית הזו מתקיימת מעבר לדואליות, מתוך הבנה אינטואיטיבית של אחדות הניגודים.