להרפות את הגוף
שאוואסנא – תנוחת הגויה או במילים אחרות הרפיה להרפות את הגוף, להשתחרר לחלוטין.
אותם רגעים קסומים בסיום השיעור שכולנו כמהים אליהם בעיקר אחרי שיעור מאמץ, פשוט להיות בלי לעשות דבר ולהתמכר לתחושת המשקל והמרחב המתפשטת בגוף. לכאורה משימה קלה מעין כמוה אולם מסתבר שאיננה כה קלה לביצוע. לאפשר הרפיה עמוקה דורש לעזוב את האחיזה בגוף, לשחרר לחלוטין בכל הרבדים. עזיבה כזו היא עבודה מנטלית מעבר לתהליך הפיסי.
הגוף מורגל בעבודה ומגויס אליה בכל עת (פרט לזמן שינה במידה והיא שינה עמוקה) ובכדי לאפשר לטונוס השרירים בכל הגוף, הכולל גם את שרירי היציבה עמוקים, להרפות אנו זקוקים לעבור תהליך פיסי ורגשי / תודעתי. הרפיה כזו היא תהליך הלוקח זמן, הגוף מרפה לאט בהדרגה, לכן זמן שהייה ממושך בהרפיה משמעותי.
תהליך ההרפיה הוא איננו רצוני הוא מתרחש מעצמו ללא שליטה שלנו. ביכולתנו רק ליצור את התנאים המתאימים כדי שהגוף יוכל להרפות. טמפרטורה מתאימה, שהייה ממושכת ללא תנועה, ונוכחות בגוף ברגע ההווה. יצרת האקלים הרגשי שיאפשר להרפות את הגוף חיונית, לכן אנו מעוניינים לשדר נינוחות ברבדים הגופניים אולם יחד עם זאת ערנות ברובד המנטלי. הרפיה היא תנוחה ככול התנוחות אולם בתנוחה זו שלא כאחרות התודעה מתבוננות בגוף פסיבי לחלוטין. התבוננות מתוך נוכחות תאפשר לתודעה לשחרר ולשקוט ויחד אתה יתרפה וישקוט גם הגוף.
איכות ההרפיה היא פועל יוצא של מידת העבודה בגוף, לאחר מאמץ מרוכז הגוף יתמסר להרפיה ביתר קלות ובאופן מלא יותר. לכן ההרפיה בסוף תרגול מאפשרת הרפיה עמוקה ואיכותית. כששקט מלא משתחרר בחדר בסיום התרגול, שקט כזה שאפשר לחתוך את האוויר בסכין, כזה בו הגוף דומם לחלוטין. שקט שיש בו נוכחות ומודעות לכל רגע החולף, לכל אספקט בחוויה של הרגע. שקט כזה שיש לו מלאות ונוכחות אנרגטית יעיד על איכות התרגול שהוביל אליו.
בהרפיה אנו רוצים להרפות ולשחרר את הגוף, לאפשר לו לשקוע כלפי מטה ללא התנגדות. השימוש בכוח הכבידה יאפשר לגוף להרפות ומכאן בא גם שם התנוחה משום שהוא מבטא את הפסיביות המוחלטת ואת תחושת המשקל המוגברת של הגוף, בדיוק כמו גווייה. תחושת השקיעה של הגוף עם כוח הכבידה משולה לאבן אשר מניחים לה ליפול כלפי מטה והיא נופלת כמו הגוף, כבדה ופסיבית.
בהרפיה הגוף רפוי אולם התודעה ערה, מתבוננת בחדות בגוף ההולך ומשתחרר. זהו מצב של מודעות, של התבוננות פנימה. זהו מצב בו אנו מודעים אל הגוף המנוטרל מתנועה ותומכים בתהליך ההרפיה באופן מנטלי. תנועת הנשימה בגוף משולה לאדוות הנוצרות במים שקטים לאחר שאבן הושלכה לתוכן. מעגל האדוות רחב בתחילה ולאט הולך ומצטמצם עד שנעלם, בדומה לכך הנשימה בתחילה כבדה וגסה ולאט הולכת ומתעדנת עד שכמעט ואינה מורגשת ואנו זקוקים לחדד את החושים כדי להישאר קשובים לה.
למה חשוב לסיים תרגול יוגה בהרפיה, רבים מאתנו מדלגים על שלב זה בתרגול האישי או מקצרים בהרפיה בסיום שיעור מפני שנראה לנו שזהו חלק שולי ולא משמעותי בתרגול. אולם למעשה ההרפיה מעבר לכך שמאפשרת סיום מאוזן לשיעור במיוחד אחרי תרגול אקטיבי ודינמי, היא למעשה הפרי של התרגול. היא מבטאת את המטרה האנרגטית שלשמה אנו בוחרים בתרגול יוגי ולא בפעילות ספורטיבית. ההשקטה של התודעה, הנוכחות, ההתבוננות פנימה והרוגע העמוק הם מטרת התרגול והפרי שלו.
בשל כך אנו בוחרים תנוחת גוף אשר תאפשר השקטה והרפיה. גם כאן כמו בכל אסנא דרושה תשומת לב מיוחדת להנחת הגוף בתנוחה כך שהחזה יישאר פתוח והשכמות מהודקות פנימה, ללא מתח, אולם שאר חלקי הגוף פסיביים לחלוטין. תנוחת ההרפיה הקלאסית : שכיבה על הגב, רגליים בפיסוק כאשר כפות הרגליים והירכיים מתגלגלות כלפי חוץ. ידיים רפויות פרוסות לצדדים בצידי הגוף, כשכף היד פונה כלפי מעלה והכתפיים והזרועות מסובבות כלפי הרצפה. חזה נשאר פתוח ואינו קורס מטה אולם הוא משוחרר ונינוח. יש תנוחות נוספות בהן ניתן להרפות את הגוף כגון, עובר עם בולסטר בין הירכיים, ויפריטה קראני ברגליים שלובות בישיבה מזרחית כך שהברך נחה על הקיר, ניתן לשכב על הגב ולהניח הגבהה מתחת לברכיים בולסטר או אפילו כיסא.
שימוש בקול בעת ההרפיה : ההרפיה היא תנוחה בה אנו רוצים להרגיע את הגוף בעוד אנו שומרים על מצב של עיירות וחיוניות בתודעה. כדי לשמור על מודעות וחדות של התודעה בזמן ההרפיה עלינו לדבר בקול חזק ברור ונעים. אולם בעוד עוצמת הקול הגבוהה שומרת על ערנות התודעה, טון הדיבור יהיה מרגיע ורך בכוונה ליצור תחושה של נינוחות ושלווה.
טכניקות הרפיה : ההנחיה הבסיסית בעת ההרפיה היא להתבונן בגוף כעד נוכח מבלי להתערב בה באופן אקטיבי. ההתבוננות מייצרת תנועה פנימית עדינה ורכה אשר מאפשרת הרפיה של הגוף. יש דרכים רבות להנחות את תנוחת ההרפיה. לגוף רפוי יש מספר מאפיינים בולטים דרכם מומלץ להנחות את ההרפיה. משקל הגוף, מרחב הגוף כלומר שטח הפנים שלו, שחרור ממתחים, איכות הנשימה, כל אלו איכויות המאפיינות תהליכי הרפיה. אליהן יתווספו עוד טכניקות הקשורות להתבוננות ומודעות בעת ההרפיה ואף טכניקות מגוונות של דמיון מודרך.
טכניקות מרכזיות להנחיית הרפיה
משקל הגוף – המשקל של הגוף גדל ככול שהגוף רפוי ומשוחרר יותר.
הרפית חזית הגוף אל הגב - הרפית החזית של הגוף, כלפי מטה כך שהיא שוקעת אל גב הגוף ומתמזגת בו. בהמשך לכך הרפיית שטח הפנים האחורי של הגוף כלפי מטה אל האדמה כך שהגוף נתמך ומוחזק על ידה כמי ששוקע לתוך ערסל רך ועוטף.
הרפית נקודות המגע של הגוף עם הרצפה - סריקה של כל נקודות המגע של הגוף עם האדמה תוך התבוננות בתחושת הכבדות בנקודות אלו, כמדד למידת השחרור שלהן. נשימה עמוקה, עם דגש על נשיפה, אל האזורים החסומים כדי להמוסס את ההתנגדות שלהן.
מרחב הגוף – במהלך ההרפיה שטח הפנים של מגע הגוף עם האדמה גדל. התחושה היא שהגוף פרוס יותר על האדמה והחלל הפנימי גדל.
הרפית שני צידי הגוף באופן מלא ושווה - מעבר על כל חלקי הגוף עם דגש מיוחד על התבוננות והרפיה של שני הצדדים, ימין ושמאל והנחיה לשחרר את הגוף ולאפשר לו להתפשט ולהתרחב לצדדים, כך ששטח הפנים שלו במגע עם האדמה יגדל.
ציור קו המתאר המקיף את הגוף - להביא את תשומת הלב לקו המתאר של הגוף ולהנחות לאורכו כך שיתחרר מטה ויתרחב לצדדים ככול להגוף מרפה. ניתן לצרף לכך הנחייה בדימיון מודרך בנושא, כך שאנו מדמיינים את הגוף שוקע ומתחפר בחול הים, כשהוא מסמן בחול את קו המתאר שלו.
שחרור משליטה – בזמן ההרפיה אנו שואפים לפתוח ולשחרר את הגוף ממתחים ומחסומים, לשחרר את האחיזה והשליטה בגוף.
מעבר על כל חלקי הגוף תוך הנחיה להרפות ולשחרר אותם כלפי מטה עם הנשיפה. ריקון הגוף מאוויר, מרכך את ההתנגדות שלו, מרגיע אותו לכן לעבור על כל חלקי הגוף ולחוש את האזורים המתוחים והחסומים, להרפות אותם בעזרת הכוונת הנשימה לאזורים הנוקשים תאפשר שחרור שלהם. החלקים הנוקשים יהיו אלו אשר אינם מונחים בכבדות ובמרחב על הרצפה, אלו אשר מכווצים והנשימה איננה זורמת דרכם בנינוחות.
זרימת הנשימה – הנחיה לחידוד המודעות של המתרגל למחזור הנשימה בגוף.
התבוננות בנשימה - התבוננות בתנועת הגוף בעת הנשימה, דרך שלושה ממדים : התרחבות בית החזה לצדדים, התארכות בית החזה לאורך לכיוון הסנטר, התרוממות בית החזה כלפי מעלה,מהגב לחזית, לכיוון השמיים. בשאיפה כשבית החזה מתמלא באוויר, יש תנועה של התרחבות בשלושת הממדים שתיארתי, ימין - שמואל, למעלה - למטה, גב - חזית. בזמן הנשיפה יש נסיגה והתכווצות בשלושת הממדים. אנו שואפים למתן את הנסיגה ולהשאיר את בית החזה פתוח ומשוחרר גם כשהוא מתרוקן.
התבוננות בנשימה, בכניסה ובהוצאה של האוויר מהגוף - אפשר להתבונן בתחושות המתעוררות, באזור הנחיריים, בחלק שבין קצה הנחיריים והשפה העליונה. אזור נוסף להתבוננות הוא העלייה והירידה של הבטן התחתונה עם הנשימה. התבוננות בכל מגוון התחושות והתופעות המתעוררות בגוף. לדוגמה : התבוננות בקצב הנשימה, מהיר – איטי, קבוע – משתנה, נשימה עמוקה או שטוחה, התבוננות בתחושה של חום – קור, התרחבות התכווצות, התבוננות באורך שלה, במרווחים שבין הנשימות, ובתחושות אחרות המתעוררות. נשיפה דרך מסלול הגוף – שאיפה מהעקבים אל הקדקוד, נשיפה מהקדקוד אל העקבים איכות של זרימה ושטיפה לאורך הגוף.
עבודה עם דמיון מודרך - דמיון מודרך היא דרך טובה להכניס את הגוף לאווירה, יש אפשרויות רבות לשימוש בטכניקה זו, החל מתיאור מסע או דרך דמיונית העוברת בגוף או דמיון של מקום, חלל או מרחב בו ניתן להשתחרר ולהרפות. טכניקות אחרות יכוונו להעצים את האיכויות של הרפית הגוף כמו משקל ומרחב לדוגמה דמיון של כתם צבע, המתפשט ומתכהה ככול שהגוף שוקע כלפי מטה.
מדיטציה ומודעות - התבוננות בתחושות ורגשות מחשבות בעת ההרפיה של הגוף.
התבוננות בתחושות הגופניות ברגשות ומחשבות בעת ההרפיה - הכוונת תשומת הלב לתחושות גופניות, למחשבות ורגשות העולות מתוך הכוונה לחזור לעוגן שהוא התבוננות בנשימה או במגע הגוף ברצפה.