דיאלוג בין ניגודים

​אחד המפתחות התנועתיים המרכזיים בתרגול היוגה היא עבודה בין שתי קצוות מנוגדים של אותה תנועה. קצוות אלו על אף שהם מנוגדים, הם גם משלימים זה את זה ומאפשרים תנועה אחת שלמה והרמונית. מה שמכונה אחדות הניגודים.

​אנו מכירים דיאלוגים תנועתיים רבים ביניהם העיקרון התנועתי המוביל השתרשות – התארכות, אשר מהווה דוגמה מצוינת לאחדות הניגודים. אולם דיאלוג זה אינו היחידי מסוגו ברצוני לתאר עוד מספר נקודות מבט מנוגדות המתרחשות בעת התרגול היוגי. דיאלוגים כגון: עבודה – הרפיה, כניעה  –  שליטה \ ותנועה – שהייה. שלושת זוגות הניגודים האלו הם פנים שונים של אותו דיאלוג תנועתי.

​דיאלוג בין עבודה – הרפיה: בתרגול מתרחש דיאלוג בין שרירים ה"עובדים" בתנוחה ובין שרירים ה"פסיביים" בה. לדוגמה, בתנוחות היוגה העבודה נעשית מהפריפריה של הגוף – כלומר מהרגליים והידיים. הרגליים והידיים הן הפעילות בתנוחה, הן מעצבות את התנוחה, בעוד ששרירים אחרים בגוף, כמו שרירי הפנים, הצוואר והאיברים הפנימיים בחלל הבטן, רפויים ונינוחים.



​דיאלוג בין תחושות של כניעה ושליטה: דיאלוג זה מתרחש בין כניעה לכוח הכבידה של כדור הארץ מתוך הרפיה, לבין התנגדות לכוח הכבידה מתוך הפעלה אקטיבית של הגוף ושליטה בו. דוגמה לכך ניתן לראות בהבדל בין שחייה במים לבין ציפה עליהם: השחייה היא תנועה אקטיבית בה הגוף נמצא בשליטה מלאה - הוא חותר במים כדי ליצר תנועה. לעומת זאת, כשצפים על המים אין תנועה בגוף - הוא רפוי, משוחרר ומפקיר את עצמו לציפה עם הזרם. תחושת הכניעה היא במילים אחרות וויתור על השליטה וההחזקה של הגוף.   

דיאלוג בין תנועה לבין שהייה בתנוחה: שהייה בתנוחה או במילים אחרות החזקה של הגוף בתנוחה היא, כמו סלע הניצב מבלי להיסחף במים הזורמים סביבו. המים משולים לתנועה של הגוף. בתרגול לפעמים אנו הסלע ולפעמים אנו המים הנעים סביבו. לפעמים אנו זורמים עם התנועה של הגוף והנשימה כמו המים ולפעמים אנו שוהים לאורך זמן, ללא תנועה חיצונית, כמו סלע והנשימה זורמת דרכנו כמו המים הזורמים על גבי הסלע.



​דיאלוג בין נקודות מפתח שונות בתרגול התנוחות: על מנת להבהיר אספקט זה בחרתי להביא דוגמא מתוך עקרונות התנועה הבסיסיים של הגוף בתרגול, השתרשות – התארכות. הגוף משתרש מטה לאדמה על מנת לאפשר התארכות שלו כלפי מעלה לקדקוד. מפתחות התנועה המנוגדים כביכול, קשורים זה בזה, באופן בלתי נפרד. בדומה לכך גם תנועת הגוף, השלד והשרירים של הגוף בנויים על עבודה מנוגדת. הם נעים לעתים קרובות לכיוונים הפוכים ובכך תומכים ומגבירים זה את זה. אנו מפעילים קשרים ודיאלוגים פנימיים רבים, כשאנו מתרגלים תנוחת יוגה אחת.

​בכל הדיאלוגים שתיארתי בסעיפים הקודמים, הדיאלוג התנועתי מתקיים בין שתי נקודות התייחסות שלכאורה מנוגדות זו לזו, אולם למעשה הן שני הצדדים של אותו המטבע. הן שני הקצוות של אותו החבל: הן תומכות זו בזו ומתקיימות זו לצד זו בעת התרגול.



​אחדות הניגודים : הדיאלוג התנועתי בעת התרגול המתרחש בין איברים ושרירים בגוף העובדים בכיוונים מנוגדים, מנטרל את השקעת המאמץ בזמן תרגול התנוחה. בתנועה המנוגדת האיברים והשרירים למעשה תומכים בהחזקה של זה של זה וכך הם מאפשרים לשהות בתנוחה לאורך זמן במינימום מאמץ ובמקסימום תנועה.

העבודה עם הכוחות המנוגדים מאפשרת לא רק יציבות. היא גם מעוררת את האינטליגנציה של כל תא בגוף ורותמת אותו לתנועה הרמונית, המתואמת בעוצמה בקצב. העבודה המנוגדת של איברים, שרירים ומערכות שונות בגוף בעת התרגול, מפתחת לא רק את האינטליגנציה של הגוף. היא גם מפתחת את התודעה בכך שהיא יוצרת קשרים מורכבים בין חלקים שונים של המוח.



בעת התרגול של התנוחות אנו שואפים להתבונן במפתחות התנועה הפועלים בגוף מתוך התייחסות לשני הקצוות שלהם ומתוך הקשר והזיקה של מפתחות תנועה אלו לשאר הגוף. בכדי להאריך זרוע מעלה אל מעבר לראש אני מתייחסת אל קצות האצבעות ואל כפות הרגליים בו זמנית, ומשתמשת בדיאלוג התנועתי הזה  בכדי להטעין את התנועה בגוף.

הניגודים מהווים אפוא, לא שני חלקים המתנגדים זה לזה לשם התנגדות אלא שני חלקים אשר מבטאים אספקטים שונים של שלם אחד והרמוני. החיפוש והחקירה של אלמנטים מנוגדים אלו בתרגול תאפשר ליצור תנועה ארוכה והרמונית אשר נותנת ביטוי לשני הקטבים.