​כשהמאמץ הופך לאי מאמץ

                                                                                                                                                 יוגה עם רחל -  2011

"(שלמות באסנה מושגת) כשהמאמץ הופך לאי מאמץ" תרגום של ב.ק.ס איינגאר לסוטרה 2.47 העוסקת בהגדרה מהי אסנא.​



התרגום שלי למצב תודעתי בו המאמץ הופך לאי מאמץ קשור באופן הדוק לתנועה פנימית, לאיכות התנועה, ולאיכות הנשימה. החקירה של השבוע הובילה אותי לחיפוש אחרי תנועה מובחנת, מעודנת, מדויקת אשר תאפשר תנועה פנימית. כזו הנובעת מבפנים ואיננה קשורה לתנועה חיצונית גלובלית. תנועה אשר מתרחשת מתוך השקטה והתבוננות פנימה.​


ניתן לצייר גרף על פיו מידת העומק שלנו בתרגול מתרחשת ביחס ישיר למידת החופש שלנו לנוע מבפנים. כשהגוף מתאמץ יתר על המידה הוא מתקשה ונאטם, מאמץ נכון יאפשר זרימה ורכות. הנשימה משמשת כגשר ואינדיקציה למידת המאמץ שאנו משקיעים בתנוחה. איכות הנשימה היא מעין סמן פנימי המעביר לנו אינפורמציה לגבי החוויה שלנו בתנוחה דרכה אנו יכולים לרכך ולהכניע.​


המילה כניעה מקבלת קונוטציה שלילית בשפה בעיקר משום היותה קשורה אסוציאטיבית למלחמה, אולם בעולם המושגים שלי היא קשורה יותר לתוכן רגשי המתורגם כנסיגה פנימה, כשחרור המאבק, כנכונות להרפות, לקבל ולהתמסר. בתרגול האישי שלי אני שוהה בתנוחה עד שמשהו בתוכי ניכנע ומתמסר, מבחינתי זה רגע של נוכחות מלאה, רגע קטן של שלמות.


בכדי להיכנס פנימה ולחולל תנועה פנימית כזו ערכנו את המסע מהשלד דרך השרירים אל מעטפת העור של הגוף. העבודה המובחנת וכיווני התנועה השונים דורשים את מידת המאמץ הנכון או את מידת ההרפיה המתבקשת בכדי לייצר תנועה. הדבר המופלא בחיפוש הזה הוא שעבודה כזו מייצבת משקיטה ומרככת את המאמץ עד שהגוף נכנע.​

צמד המושגים מאמץ והרפיה הוא מאפיין מרכזי של האסנה והוא המפתח לכל התחושות המעודנות והמובחנות שאנו מחפשים בתרגול.​


מעניין לבדוק על מה מצביעים הפרשנים כאשר הם מנסים להגדיר מהי אסנה. העיסוק בפרשנויות השונות לסוטרה זו (2.47) מפנה אותנו לכיווני מחשבה שונים על האיכות הבאה לידי ביטוי בתרגול.

כפי שציינתי בתחילת דברי איינגאר מתאר את האסנה כשלמה "כשהמאמץ הופך לאי מאמץ". בתרגום של גורג פורשטיין –"(שלמות בתרגול האסנה מושגת) על ידי הרפית המאמץ והתמזגות עם (חלל התודעה) האינסופי". 

בתרגום של דני רווה –"(האסנה מורכבת מ-) מאמץ והרפיה (בו זמניים), ומדיטציה על האינסוף". הפרשנויות השונות, כפי שציטטתי אותן כאן, לקוחות מתוך ספרו של דני רווה "חוטים פילוסופיים ביוגה של פטנג'לי. פרק א'.



​אז במילים פשוטות : האם אנו מעוניינים להרפות את מידת המאמץ ? האם אנו מעוניינים להפוך את המאמץ להרפיה ? האם אנו מעוניינים לשלב את המאמץ וההרפיה בו זמנית בתרגול ? מה זה מאמץ ללא מאמץ ? ומהי מדיטציה על האינסוף ? שאלות אלו ואחרות חוזרות ומהדהדות דרך קירות הגוף בתרגול היוגי. התשובות בחוויה שלכם בתרגום האישי שלכם מהי אסנה שלמה.