הגבולות הטבעיים של הגוף


הגבולות הטבעיים של הגוף... כמו למדינה גם לגופנו יש גבולות !
אין אנו רוצים לכבוש שטחים חדשים, בשפה של היוגה להגדיל את הטווח התנועה, במלחמה אלא באהבה ובהקשבה.

כמה אנו מודעים לגבולותינו ומכבדים אותם ?
הנוכל לתרגל ללא אמביציה ואגו ?
כמה אנו מאפשרים צמיחה והתפתחות ?
הנוכל לתרגל מבלי לוותר עצמנו ולהיכנע לעצלות ?​


אנו שואפים להניח את הגוף בתנוחה באופן מדויק ובטווח התנועה הגדול ביותר, האפשרי עבורנו. בשל היותנו בני אנוש, אנו שונים זה מזה במבנה הגוף שלנו, בצורת המפרקים, ובפרופורציה בין האיברים השונים.



נקודות מוצא פיזיות שונות אלו מאפשרות טווח תנועה אנטומי שונה ומכתיבות מנח גוף מעט שונה בתנוחות. לכל גוף הגבולות הטבעיים שלו בהתאם ליכולתו האישית. עלינו לכבד גבולות אלו מתיחה מעבר ליכולת הגוף, סופה בפציעה.

מציאת טווח התנוחה האישי הוא תהליך הדרגתי, הנבנה לאורך זמן השהייה בתנוחה במהלך התרגול וכן בפרספקטיבה של זמן עם הגדלת הוותק בתרגול. זהו תהליך דינמי של שינוי, בו הגבולות מתרחבים בהדרגה מהחוויה של הגבול הראשון במפגש עם התנוחה, עד לטווח התנועה המקסימלי עבורו עם הפתיחה של הגוף במהלך השהייה בתנוחה.



על מנת להגדיל את טווח התנועה של הגוף, אנו זקוקים לגישה עדינה, הדרגתית ומכבדת. זאת בכדי לאפשר לגוף לחוש מוגן ולבנות אמון אשר יאפשר לשרירים להשתחרר ולהתארך. תנועה מהירה ופתאומית תפעיל מנגנון הגנה אשר יכווץ את השרירים ויצור התנגדות במקום התארכות ופתיחה.

תהליך הפתיחה של הגוף נעשה מתוך דיאלוג חי ודינמי עם גבולותיו. עם הכניסה לתנוחה אנו חווים את הגבול הראשון, בכדי לחצות אותו אנו זקוקים לרגישות והקשבה. שהייה בטווח התנועה הנינוח, וריכוך הדרגתי של הגוף באמצעות שימוש נכון בנשימה, תאפשר לו להיכנע ולגבולותיו להתרחב. לשהייה ולנשימה יש תפקיד מרכזי בפריצת גבולות טווח התנועה של הגוף.



​עבודה עם הנשימה, תוך מתן כבוד לגבולות שאנו פוגשים בתרגול - תאפשר לגוף להירגע, להמשיך להתרחב ולהיפתח בתוך התנוחה.

הגבולות הטבעיים אינם מושפעים רק מהבדלים פיזיים אלא גם מהבדלים אישיותיים ורגשיים אשר משפיעים על תהליך הפתיחה של הגוף והרחבה של גבולות הגוף. למצב רוח הרגשי של המתרגל יש ביטוי גופני אשר משפיעה על יכולת התנועה, הגמישות והקשבות של המתרגל. עבודה נכונה תיקח מרכיב זה בחשבון ותתאים את קצב והאינטנסיביות של התרגול למצב הפסיכופיזי של המתרגל.



עד כמה רחוק ללכת ? עד כמה לדחוף ? מתי נכון לעצור ? ומתי נכון לסגת מעט לאחור ? התשובות לשאלות אלו אינן יכולות לבוא מבחוץ. רק בהתבוננות כנה פנימה נוכל לדעת איכן עוברים הגבולות שלנו. עד כמה אנו מוותרים לעצמנו ונסוגים מתוך עצלות או פחד מבלי למצות את הפוטנציאל התנועתי הגלום בגופנו. ובכך מוותרים על חווית העוצמה הטמונה בגוף פתוח עד למלוא הטווח שלו. או לחלופין כמה אנו דוחפים מתוך אמביציה ואגו ובכך מסכנים את עצמנו.

בכדי להתפתח בתרגול עלינו לגייס מאמץ, ולהיות נכונים לעמוד בכאב. הרחבת גבולות הגוף כרוכה במידת מה של כאב. בעולם היוגה כאב נכון, הכרוך בהרחבת טווח התנועה של הגוף מכונה כאב נעים. אולם מהו כאב נעים ? 

במידה רבה התשובה לכך תלויה בסף הכאב של המתרגל, במידת הרגישות שלו ובמצבו הגופני והרגשי. דרושה כאן התבוננות מעמיקה פנימה בכדי לסמן את הגבולות המתאימים אשר יאפשרו התפתחות בתרגול. דרוש אומץ, נכונות להתנסות וכן גיוס של מאמץ, התמודדות עם פחד ויותר מהכל אמון בעצמך ובתהליך היוגי.



ובכל זאת כיצד מזהים כאב נעים ? ואייך מבדילים אותו מכאב מזיק ? הגוף חכם יותר ממה שנדמה לנו וכמעט תמיד יודע לזהות מהו כאב מזיק וכיצד להימנע ממנו.  כאב כזה הוא חד וממוקד בדרך כלל ובא לידי ביטוי בעוצמה גבוהה. הוא מעורר אי נוחות רבה ומעורר דחף להיחלץ מהמצב. מוטב להקשיב למסר הזה ולצאת מהתנוחה ללא דיחוי.

לעומתו כאב נעים, מעורר אומנם תחושות של כאב אולם הוא אינו כאב אינטנסיבי וניתן לשהות בו. בדרך כלל הוא מלווה בתחושה שיש כאן עבודה התומכת בגוף ואיננה פוגעת בו.

תהליך היוגי דורש מידה גבוהה של הקשבה פנימה לקולות ולתחושות הנובעים מבפנים בכדי למצוא את דרך המלך שבין כאב לעונג. תנו אמון בעצמכם ובדרך היוגה שתדע להוביל אתכם עד מעבר לגבולות של הגוף. עד למקום בו אין גבולות. עד לאינסוף.