סוטרה 1.42

סוטרה 1.42 – tatra sabda rtha jnana vikalpaih samkima savitarka samapattih  – "המדיטציה הקרויה ״ס־ויטרקא סמאפטי״ (״התמזגות הכרתית״) כרוכה בהמשגה (ויקלפה) הקושרת יחדיו צלילים (או מילים), אובייקטים ומושגים.״ תרגום: דני רוה

פירוש של מילים משמעותיות בסוטרה:  

Sabda: מילה המתארת את האובייקט.

Artha: המשמעות שיש לאובייקט עבורי.

Jnana: הידע שיש לי על האובייקט, התנסויות העבר שלי עם האובייקט, היחס שלי כלפיו, האם אני אוהב/ת או לא אוהב/ת אותו. הידע הזה הוא קודם לאובייקט, הוא נמצא בהכרה עוד לפני שפגשנו אותו ולכן צובע את היחס שלנו כלפיו.

 Vikalpa:  הדימוי המנטלי שעולה כאשר מתמקדים באובייקט, התמונה שעומדת לנגד עינינו כשאנו חושבים עליו.

בכדי להבין את הסוטרות הבאות עלינו להסביר את המושג samapattih – סמאפטי: תהליך ההתקרבות לצורה המקורית של האובייקט. תהליך זה יכול להיות מלווה ברשמים שיש לנו על האובייקט, שתפיסתנו את האובייקט צבועה בהם, או שהוא יכול להיעשות מבלי שהרשמים שלנו יתערבו בתהליך, ואז האובייקט יתגלה בצורתו המקורית.

 

הסמאפטי הוא פירוט נרחב יותר של שני השלבים הראשונים, (ויטרקה - התנסות ישירה, ויצ'אריה - חקירה) של samprajnatah (סמפרג׳נטה) – תהליך החקירה היוגי לעבר הידע השלם, והפעולות שיש לעשות בו. 

 samprajnatah תהליך החקירה היוגי המוביל לידע השלם – מחולק לארבעה שלבים (כפי שראינו בסוטרה 1.17):

vitarka – ויטרקה: התנסות ישירה עם האובייקט. ראייה של האובייקט מול עיננו בכדי שנוכל לחקור אותו.

vicara – ויצ׳אריה: חקירה של מהות האובייקט. התבוננות מקרוב יותר על האובייקט כך שנוכל לראות פרטים רבים ומעודנים יותר.

ananda – אננדה: ההבנה שהאובייקט הוא ריק מתוכן סובייקטיבי, ולכן אינו יכול להוות מקור לסבל.

asmita – אסמיטה: זיהוי הטבע האמיתי של האובייקט כפרקריטי זמני, משתנה וחולף או כפורושה –  טבע קבוע ובלתי נתון לשינוי.

 

שני השלבים הראשונים יכולים להתרחש הן כשיש לנו רשמים קודמים על האובייקט, והן כשאין לנו רשמים קודמים, כפי שניתן לראות בהסבר זה:   (מילים משמעותיות לתרגום: sa – עם; nir – בלי) 

Savitarka: התנסות ישירה של האובייקט עם רשמים שיש לי אודותיו, באופן גס.

Nirvitarka: התנסות ישירה של האובייקט בלי רשמים שיש לי אודותיו, באופן מעודן.

Savicara: חקירה של האובייקט עם רשמים שיש לי אודותיו, באופן גס.

Nirvicara: חקירה של האובייקט בלי רשמים שיש לי אודותיו, באופן מעודן.

 

בסוטרה זו מדבר פטנג׳לי על מצב של savitarka samapattih, על התנסות עם האובייקט דרך הרשמים שיש לי אודותיו. במצב זה אנו מחזיקים את תשומת הלב על האובייקט כאשר הוא מעורבב עם מילים שמתארות אותו, עם המשמעות שלו לגבינו, עם הידע שיש לנו עליו ועם התמונה המנטלית שלו שיש בראשנו.

 

לדוגמה, כשאנו מחזיקים את תשומת הלב על הנשימה לצורך חקירה של הנשימה כאובייקט, אנו נראה אותה יחד עם הרעיונות שיש לנו לגביה. נראה שזו נשימה, שאנו נושמים אותה, נראה את  כל התכנים שיש לנו בהכרה לגבי נשימה, וכן את התמונה המנטלית שעולה מתוך ההתמקדות בה.

 

אם כן, כאשר נתרגל ס־ויטרקא סמאפטי, האובייקט יתגלה עם כל המושגים והרשמים שיש לנו עליו. במילים אחרות, הרשמים אודות האובייקט המגיעים דרך מילה, משמעות, ידע ודימוי מנטלי, יתעוררו כאשר נמקד את תשומת הלב באובייקט.