סוטרה 1.30
סוטרה 1.30 vyadhi styana samsaya pramada lasya virati bhranti darsana labdha bhumikatva navasthitatvani citta viksepas te ntarayah – המכשולים המסיחים את הדעת הם: ניתוק מהעצמי, עייפות, ספק, פזיזות או חוסר תשומת לב, עצלות, הסחת דעת עם התעוררות התשוקות, ראייה מוטעית או תפיסה שגויה של המציאות, חוסר יכולת להשיג את המטרה ואי יציבות.
בסוטרה זו פטנג'לי מונה את מה שברוב התרגומים מפרשים כמכשולים שבהם אנו עשויים להיתקל בתרגול, אולם נכון יותר לראות אותם כסימנים המעידים על התרגול. מכשולים הם דברים שמפריעים להתקדם בדרך, אולם הופעת הסימנים עליהם מדובר בסוטרה זו מעידה על כך שהתקדמנו בדרך, שכן רק כאשר אנו הולכים בדרך, אנו נתקלים בתופעות הללו. אם כן, המכשולים הם סימנים שאותם אפגוש לאורך המסע, והם מעידים על כך שאנו מתקדמים בו. אם נבין את המכשולים הללו כסימנים, נוכל לשנות את היחס כלפיהם, לראות אותם כציוני דרך, כאתגרים, ולא כמכשולים.
השימוש במושג ״מכשול״ מעידה על היותו גורם מפריע שיש לסלק, להכחיד על מנת להמשיך בדרך. אולם את כל התופעות הללו לא ניתן להפסיק, וגם אין כל צורך להפסיק. התופעות הללו ימשיכו להופיע ולחדול כי זהו הטבע של הדברים, ולא כי אנחנו יצרנו או הפסקנו אותם. התופעות יהוו הפרעה רק אם ישפיעו על הפעולות שלנו ויסיטו אותנו מהדרך לקראת המטרה. אולם אם נתבונן בהם ולא ניתן להם להשפיע על הפעולות שלנו, הם לא יהוו הפרעה. במקרה זה, על אף שהתופעות ימשיכו להתקיים, אנו לא נחווה אותן כגורם לסבל.
ההתמודדות עם התופעות הללו על סמך הסוטרות שקראנו עד כה תהיה דרך שתי אפשרויות: אפשרות אחת היא להתבונן בתופעה ולראות את הטבע המשתנה, הזמני והחולף שלה. לראות אותה מופיעה ונעלמת, לראות שהיא לא נוכחת תמיד. מתוך הבנה של הטבע הזמני שלה, תופעה זו תאבד את יכולתה להסב סבל. הדרך השנייה היא, להעביר את תשומת הלב לאובייקט התבוננות אחר, הנשימה, התנועה או כל דבר שיכול להרגיע את ההכרה ולסייע לנו להמשיך להתמקד בדרך.
אם כן , הבה נבחן את הסימנים שאותם מציין פטנג'לי:
Vyadhi: מושג זה מפורש לעיתים קרובות כ״מחלה״, אבל פירוש מדויק יותר הוא ״פיצול״ או ״ניתוק מהעצמי" Dhi, פירושו ״עצמי״, Vy פירושו ״פיצול״ או ״ניתוק״. אחת התובנות הראשונות במדיטציה היא עד כמה אנחנו הולכים לאיבוד בתוך מחשבות ותחושות ומתנקים לגמרי מהמודעות. רק כשמתחילים לתרגל מגלים עד כמה אנחנו לא מחוברים לעצמנו, עד כמה איננו נוכחים בכאן ועכשיו, עד כמה אנחנו רחוקים מהמקום המודע. אולם זהו לא מכשול אלא רק סימן לכך שאנחנו ערים לניתוק ומחפשים את הדרך להתקרב אל המקום המודע.
Styana: עייפות מנטלית או פיזית. התרגול דורש מאמץ בכדי למקד את תשומת הלב. לכן הוא יכול לעייף. עם תחילת החקירה היוגית ניתן לחוש עייפות מנטלית, המעידה על כך שהתחלנו לחקור ולעבוד בתרגול. עייפות יכולה לנבוע מעומסים שאיתם הגענו לתרגול, כאשר ההכרה במצב מעורפל וכבד. היא יכולה גם להתרחש עם ההתקדמות בתרגול, כתוצאה מהתמדה לאורך זמן במאמץ. בסוף יום עבודה אנו חשים מותשים וזקוקים לזמן מנוחה כדי להטעין מצברים. בדיוק באותו אופן התמדה יכולה ליצור עייפות ונפילת מתח מסוימת, שמאותתת לנו שעלינו לנוח. עלינו לנהוג בהתאם לסיטואציה ולאפשר לעצמנו לנוח בכדי שנוכל לחזור לתרגול בכוחות חדשים.
Samsaya: ספק מתעורר כאשר נמצאים בתהליך. התמודדות עם הקושי והמאמץ הנדרשים בכדי לתרגל מעוררים ספקות. בלתי נמנע שיעלה ספק במסע היוגי. לדוגמא, בעת טיפוס על הר, הספק אם נצליח בטיפוס יכול לעלות גם לפני וגם במהלך הטיפוס. הספק הזה בסך הכול מעיד על כך שאנחנו צועדים בדרך. בשעה שעולה ספק, במקום להפנות אליו את תשומת הלב ולהזין אותו, כך שיגדל וישלוט בהכרה ויסיט אותנו מהדרך, עלינו להתמקד בפעולות הנכונות ולהמשיך בתרגול. עלינו להניח את תשומת הלב שלנו על התרגול, על הדבר שאותו אנו מעוניינים לקדם. כאשר נמשיך לצעוד בדרך ונתחיל לראות את הפירות של התרגול, הספקות ייעלמו. אף על פי כן, הם יופיעו שוב, בכל שלב חדש בדרך, בכל פרויקט חדש שנעשה, וזאת משום שפעולות מולידות ספק. הספק רק מעיד על כך שאנו נמצאים בפעולה.
Pramada: אשליה, חיפזון, פזיזות או חוסר תשומת לב. ככל שאנו מתמידים בפעולה ונהיים מיומנים בה, היא דורשת פחות תשומת לב, היא הופכת להיות אוטומטית. במקרים אלו לעיתים קרובות אנו מאבדים את תשומת הלב ונהיים פזיזים. זהו מתכון המזמן תאונות. תהליך כזה קורה גם בדרך הרוחנית, שכאשר היא הופכת לשגרה, אנו נעים על אוטומט ופחות ערים למתרחש, נוטים לפעול בפזיזות ולהחליט החלטות נמהרות. זה מעיד על כך שכבר התרגלנו לדרך. במקרה כזה, יש לחזור ולפעול מתוך תשומת לב, ולהמשיך בפעולות מודעות שיקדמו אותנו בדרך.
Lasya: עצלנות. העצלנות מופיעה כאשר אנו שוקלים לפעול או כנפילת מתח לאחר מאמץ ממושך. היא איננה מתעוררת כאשר אנו רובצים על הספה. אם נבין כי בלתי נמנע שעצלות תעלה ברגע שבו נרצה לפעול, נוכל להבחין בה מופיעה אבל נוכל גם להחזיר את תשומת הלב לפעולות שאנו רוצים לקדם. אז, תחושת העצלות תתחלף בתחושות אחרות. אם נתייחס לעצלנות כסימן לכך שאנו הולכים בדרך, ומסיבה זו מתעורר הצורך במנוחה, נוכל לקבל ממנה כוח, במקום שהיא תדכא אותנו.
Virati: מה שמסיח את הדעת מהדרך, אלו התשוקות. התובנה הראשונה בזמן ישיבה במדיטציה היא עד כמה אנו מונעים על ידי תשוקות. עד כמה אנו עמוסים במחשבות, ברגשות, בדברים שאנו משתוקקים אליהם. ברגע שרוצים להתמיד במשהו עולה השד התאוותני בתוכנו ומראה את פרצופו. אין צורך להכחיד את התשוקות, וגם אין לנו יכולת לעשות זאת, משום שמרגע שסיפקנו תשוקה אחת, אחרת תעלה. זוהי משימה אינסופית. לחילופין, אנו מעוניינים להיות מודעים לתשוקות שעולות, אולם לא להניח להן להסיט אותנו מהדרך, לא להזין אותן בתשומת הלב שלנו מצד אחד, ולהמשיך להתמקד בדרך, מצד שני.
bhranti darsana: ראייה מוטעית, סטייה מהדרך או תפיסה שגויה של המציאות. בלתי נמנע כאשר אנו יוצאים למסע רוחני, שיתרחשו סטיות מהדרך. שניקח מדי פעם החלטות לא מדויקות, נטעה בנתיבים לא מסומנים, נתפתה לקיצורי דרך ונגיע למבוי סתום. אין בכך בעיה, כל עוד נתעשת ברגע שנגלה שטעינו, ונחזור ללכת בכיוון שאליו אנו רוצים להגיע. למעשה, ללכת לאיבוד זה חלק מהדרך. זוהי עדות לכך שאנו צועדים בה. בלתי נמנע שיצוצו עיכובים בדרך, אולם כל עוד נתמיד בחקירה בכנות ובמסירות, נמצא את הכיוון הנכון ונמשיך להתקדם.
Labdha: כישלון או חוסר יכולת להשיג את המטרה. לעיתים קרובות אנו נתקלים בתחושה שנכשלנו, שהמטרה בלתי מושגת. תחושות אלו מתעוררות כאשר אנו נמצאים בשלב מאתגר בדרך. על פי רוב, לאחר שהלכנו בה זמן ממושך והגענו לנקודת משבר, שבה הצעד הבא נראה מעבר לכוחותינו. הקושי מעיד על כך שאנו צועדים בדרך והוא מחייב אותנו לעצור, לנוח, להחליף כוחות, לעבוד על מיומנויות הנדרשות לנו להמשך הדרך ולחזק אותן, ואז להמשיך ולצעוד בכוחות מחודשים. הרבה פעמים הצעדים האחרונים הם הקשים מכולם. כך למשל, ב״בהגווד גיטא״, דמותו של הנסיך ארג׳ונה ניצבת בשלב האחרון בדרך, בנקודת משבר. ארג׳ונה מתקשה לעשות את הצעד האחרון לקראת השחרור המלא, ונזקק להעמיק את ההבנה שלו דרך הדיאלוג עם קרישנה, בכדי להיות מסוגל לעשות את צעד האחרון הזה.
Navasthitatvani: אי יציבות בהתקדמות לעבר המטרה. אנו זקוקים ליציבות בכדי להישאר על הדרך או לשמר את היכולות שהשגנו בסופה. גם כאן, חוסר יציבות היא סימן לכך שהייתה התקדמות מסוימת בדרך, אולם חלה ממנה נסיגה או שהשגנו את המטרה אבל לא הצלחנו לשמר את היכולת שהשגנו. במקרים אלו עלינו לאסוף את עצמנו בחזרה, ולהמשיך ללכת בדרך. חוסר היציבות יהווה מכשול רק אם לא נמצא את הכוח לחזור ולצעוד בדרך.
כל תשע התופעות שציינו עד כה מתארות מצב של Viksepa - חוסר יציבות בהכרה, מצב שבו ההכרה יצאה מאיזון. במצב זה של חוסר יציבות בהכרה, אחת מתשע התופעות תהיה נוכחת: ניתוק מהעצמי, עייפות, ספק, פזיזות, עצלנות, כניעה לתשוקות, ראייה מוטעית, חוסר יכולת להשיג את המטרה ואי יציבות בהתקדמות לעברה.
לאחר שזיהינו את התוכן נוכל גם לזהות אותו כגל בהכרה: משתנה, זמני וחולף. אז, במקום לתת לו להחליש אותנו, נוכל לראות כי הוא מעיד על כך שהתקדמנו בדרך, ונוכל להמשיך להתמקד בפעולות שיקדמו אותנו לקראת המטרה.
הגישה הנכונה שבה יש לנקוט היא משמעותית, מפני שלרוב כשאנו נתקלים בתופעות כאלו הן נחוות ככישלון, כחוסר יכולת להתקדם, ולכן הן מייאשות ומסיטות מהמאמץ לקראת המטרה. פטנג'לי צופה מראש את נקודות התורפה הללו בדרך, ומכין אותנו לקראתן, נותן לנו סימנים כיצד לזהות אותן וכיצד להתייחס אליהן כך שלא יהוו מכשול.