סוטרה 1.44

סוטרה 1.44 ctayai va savicara nirvicara ca suksma visaya vyakhyata – באותו אופן מוסברים (שני סוגי מדיטציה נוספים:) ״ס־ויצ׳ארא״ (״מדיטציה שיש בה חקירה״) ו״ניר־ויצ׳ארא״ (״מדיטציה שהיא מעבר לחקירה״), שהאובייקטים שלהם מעודנים יותר.

אם כן, בתהליך הסמאפטי – תהליך רכישת הידע, הויצ׳ארא היא שלב החקירה של האובייקט. הוויצ׳ארא הוא התקרבות שלנו אל האובייקט, כאשר אנו מסתכלים עליו מקרוב יותר וכך מתגלים לנו עוד פרטים שבמבט הראשוני בוויטארקה – ההחזקה של האובייקט מול העיניים – לא ראינו. ככל שאנו מתקרבים אל האובייקט מתגלים בפנינו עוד פרטים המתארים אותו. החקירה שלנו את האובייקט עוברת מהפרטים הגסים הגלויים אל הפרטים המעודנים יותר, הבלתי גלויים, בניגוד למחשבות ולרעיונות שיש לנו על האובייקט. הפרטים שאנו מבחינים בהם נהיים מעודנים יותר ככל שהחקירה מתקרבת יותר לאובייקט.

בסוטרה זו מדבר פטנג׳לי על שני המצבים ס־ויצ׳ארא – חקירה עם הרשמים שלנו אודות האובייקט וניר־ויצ׳ארא – חקירה ללא הרשמים. במהלך החקירה של האובייקט יתעוררו רשמים אודותיו ואנו נחקור אותו יחד עם כל הרשמים הללו. לאחר מכן נוכל להוריד את המסך שיצרו הרשמים שלנו שהפרידו בינינו לבין האובייקט ונוכל לראות אותו כפי שהוא ללא המיסוך של הרשמים.

בתוך התהליך של הסמאפטי בשני השלבים שתוארו עד כה, נוכל לראות שכאשר אנו מתחילים להתבונן על אובייקט, עולים המון פרטים והמון רשמים. כשנוותר על הרשמים, האובייקט נותר ריק, וניתן לראות אותו בברור, ללא כל התכונות שייחסנו לו, כך הוא מתגלה לנו במצבו המעודן ביותר.

בתרגול מדיטציה, כאשר נחקור את הנשימה יחד עם ציון המילה בקול פנימי, ״שאיפה״ בזמן השאיפה ו״נשיפה״ בזמן הנשיפה, מה שנראה זה את הרעיונות שיש בהכרה שלנו לגבי הנשימה. המילים והרשמים שיש בהכרה יוצרים מעין מסך המפריד אותנו מהנשימה עצמה. כשנוותר על המילה ונישאר רק עם הנשימה עצמה, ייוותר חלל ריק ולא תהיה עוד הפרדה בינינו לבין הנשימה. נוכל לראות אותה כפי שהיא: אובייקט התבוננות ריק.

זוהי חקירה של משהו מבלי לתאר אותו במילים ובמושגים. זהו דבר מה שלא ניתן להגיד עליו שום דבר, הוא מעבר לתפיסה ומעבר למילים. זוהי תפיסה של האובייקט לא מתוך תפיסה ולא מתוך הכרה. קשה לנו להבין התנסות כה ישירה עם האובייקט משום שאנחנו לא מכירים מצבים כאלו. בשלב זה של החקירה אנחנו יכולים להיווכח שכל האובייקטים הם אותו הדבר, ואין מובחנות בין אובייקט אחד לאחר. אנו מבינים כי השוני לא קיים בדברים עצמם אלא ברשמים שיש לנו אודותיהם. כאשר נבין כי הטוב והרע אינם מצויים באובייקטים עצמם אלא רק ברעיונות שלנו אודותיהם, נבין כי כל החוויות הן שוות ערך.

תארו לעצמכם מה תהיה משמעות הדבר לחיי היומיום שלנו, אם נוכל  להתנסות באופן ישיר ולחקור את הרגשות שלנו, את הפחדים, את הדעות ואת המחשבות שלנו ולראות אותם כפי שהם, עוד אובייקט של התנסות שאינו שונה מאובייקטים אחרים. עוד אובייקט נטול שם, נטול רעיון, שאינו יכול לפגוע בנו או לאיים עלינו, משום שהוא כפי שהוא – ריק מכל הרעיונות שיש לנו לגביו. אם נוכל לראות את הדברים כך, נוכל לראות את כל התפארת של הקיום, נוכל לתת לכל הרגשות שלנו להתקיים ולהמשיך לפעול בהתאם למטרות שאנו רוצים להשיג.

אולם יש להדגיש כי הבנה כזו יכולה להגיע רק מתוך התנסות ישירה שלנו; עלינו להתנסות בעצמנו דרך התרגול בכדי להגיע לתובנה הזו. ידע כזה לא יגיע מתוך טקסטים אלא חייב להגיע דרך החוויה האישית.