סוטרה 1.45
סוטרה 1.45 suksma visayatvam ca linga paryavasanam – תהליך החקירה ממשיך עד לדברים מעודנים, כשהמעודן ביותר הוא הלא ממומש.
פירוש המילה linga הוא ״ממומש״ ופירוש המילה alinga הוא ״לא ממומש״. לפרקריטי, עולם התופעות כולו, יש שני מצבים: מצב ממומש ומצב לא ממומש. המצב הלא ממומש הוא המודעות, ואילו המצב הממומש הוא גלי ההכרה. מרחב הוא מצב לא ממומש, ואילו הצורה היא המופע הממומש. השקט הוא מצב לא ממומש ואילו הצלילים הם מצב ממומש. למעשה, החקירה מגלה את האובייקט במלואו: את החלק הגלוי שלו התופס צורה או צליל, ואת החלק הסמוי שלו, כלומר, הפוטנציאל שאינו ממומש.
בסוטרה זו פטנג׳לי מציין כי ניתן לחקור את כל האובייקטים, עד לאובייקטים המעודנים ביותר, שהם האובייקטים הלא ממומשים. כל האובייקטים מצויים בתחום של התפיסה אולם המודעות התופסת אותם איננה ממומשת. לה אין צורה או צליל, ולכן לא ניתן לתפוס אותה באופן ישיר דרך ההכרה.
המודעות היא הכלי דרכו אנו חווים את האובייקטים בעולם, ורק דרכה ניתן לחקור אותם. אולם דרך החקירה של האובייקטים אנו מגלים גם את המודעות הלא ממומשת התופסת אותם. תחושת המודעות – כמו הפנים שנשקפות במראה – היא האובייקט המעודן ביותר שאותו אנו יכולים לחקור.
תהליך החקירה מתמקד באובייקטים ומאפשר גילוי שלהם, אולם עצם החקירה עצמה, מגלה את החוקר עצמו, את המודעות. המודעות היא הפוטנציאל הבלתי ממומש, הסמוי מן העין, העומד בבסיס החקירה היוגית.
אם כן, על פי פטנג׳לי, התהליך הזה של החקירה מגיע אפילו עד ל״לא ממומש״. כך, ניתן להחיל את תהליך החקירה גם על המודעות עצמה, ובכך לראות אותה כפי שהיא, לרכוש ידע אודותיה ולראות את הטבע הקבוע והבלתי משתנה שלה.
תחושת המודעות היא עדיין בתחום הפרקריטי, היא עדיין אובייקט חקירה: אלו הן הפנים המשתקפות במראה, ולא הפנים עצמן. אולם על אף שהמודעות המשתקפת במראה שייכת לתחום הפרקריטי, היא בעלת טבע של פורושה.
טבע הפורושה הוא הטבע המודע, המתבונן, הרואה. כל עוד אנו מתבוננים על משהו נוכל להסיק מכך שיש משהו המתבונן – זו המודעות.
מכאן שתחושת המודעות, על אף היותה אובייקט התבוננות, יכולה להראות לנו את הטבע הקבוע והבלתי משתנה של הפורושה.
טבע הפורושה, הפנים עצמן, ולא ההשתקפות שבמראה, אינו ניתן לתפיסה, ולכן לא ניתן לחקור אותו דרך ההכרה. הדרך היחידה ללמוד על הפורושה היא דרך מה ששונה ממנה, וזהו עולם האובייקטים, הפרקריטי. על אף שאותה עצמה לא ניתן לתפוס באופן ישיר, כן ניתן להסיק את קיומה מתוך פעולת החקירה. באופן זה אנו יכולים לחקור גם את הטבע הלא ממומש, המעודן ביותר של המודעות עצמה.