גוף מלא תודעה ריקה

סוטרה 1.20 sraddha virya smrti Samadhi prajna purvaka itaresam – במקרה של האחרים, קודמים לה אמונה, מאמץ, זיכרון, הכרה בהירה, וידע.

​

בסוטרה זו מדבר פטנג'לי על מה שמניע את התהליך של החקירה היוגית. כשמתחיל תהליך, מה שמניע אותנו הוא האמונה – sraddha, בהצלחתו של התהליך. ללא אמונה בדרך עצמה, לא נוכל להתחיל ללכת בה.

​

בשלב השני עלינו להשקיע מאמץ – virya, כדי לתרגל את הטכניקה הנדרשת ולהתמיד בה. אנו נדרשים להשקיע מאמץ ביישום הטכניקות, אחרת לא נוכל להתקדם בדרך.

​

בשלב השלישי, כאשר כבר הולכים בדרך, ומתחילים להתעורר ספקות וקשיים, אנו זקוקים לזיכרון – smrti, שיזכיר לנו את האמונה שהניעה אותנו בתחילת הדרך. במהלך התרגול, כשעולות סמסקרות של תסכול ודחייה, המסתירות את האמונה שהייתה לנו קודם, קל מאד לשכוח את הדרך ולכת לאיבוד. אנו נדרשים לזיכרון של כוח האמונה בכדי שיניע אותנו להציב את התנאים המתאימים כדי להמשיך וללכת בדרך.

​

השלב הבא הוא המשך החקירה מתוך הכרה בהירה – Samadhi. על מנת לזהות את הדרך ולא להיות מוסחים על ידי כל המכשולים שיעלו במהלכה, עלנו לפעול מתוך הכרה בהירה, הכרה שרואה את הדברים כפי שהם ויכולה לספק לנו ידע נכון על הדבר שאותו שאנו מעוניינים לחקור. ידע זה יאפשר לראות את מה שנמצא במרכז החקירה שלנו, ולא את מה שנושא זה מעורר אצלנו. הידע שאנו מעוניינים בו בחקירה היוגית אינו ידע עצמי, אישי, אלא ידע שיראה לנו באופן בהיר וצלול את מטרת המחקר כפי שהיא. עלינו לטפח הכרה בהירה כדי שנוכל לעשות בה שימוש ולראות את הדברים כפי שהם.

​

לבסוף, מדבר פטנג'לי על הידע עצמו – prajna. בתהליך החקירה של הידע השלם נקבל ידע על המודעות, אבל בתהליך החקירה נקבל גם ידע על התהליך עצמו. ידע נכון על הדרך היוגית מגיע רק דרך התנסות אישית והיווכחות שהטכניקות אכן עובדות. לאחר שהידע הזה הופנם, הוא מתחיל להניע את האמונה. משום שהאמונה מבוססת על התנסות ישירה עם הדרך, היא הולכת ומתחזקת.

​

אם כן, בסוטרה זו מצביע פטנג'לי על כך שמי שלא נולד עם הידע השלם כפי שהוסבר בסוטרה הקודמת, זקוק לכוח המניע של האמונה, למאמץ כדי לתרגל את הטכניקה הנדרשת, לזיכרון כדי לשמור עליו שלא יסטה מהדרך, ולהכרה בהירה שתסייע לו לראות את הדברים כפי שהם ולקבל ידע נכון.