סוטרה 1.15

הקדמה: בסוטרה 1.12 נותן לנו פטנג'לי את הנוסחה כיצד ליצור הכרה בהירה וכיצד להביא לחדילה של גלי ההכרה בעזרת שני כלים: אביאסה – התמדה וואיראגיה – וויתור. בסוטרות האחרונות ניתנה לנו נוסחה מדויקת כיצד לפתח התמדה בתרגול. הדרך פשוטה וברורה: תרגול ראוי, ברציפות ולאורך זמן. בסוטרות הבאות מרחיב פטנג'לי את ההסבר על וואיראגיה – ויתור או אי השתוקקות.

סוטרה 1.15 drsta nusravika visaya virsnasya vasikara sarnjna vairagvarn – אי השתוקקות או (ויתור על החזקה) היא ידיעת השליטה של (היוגי שהוא) ללא צמא לאובייקטים הנראים והמתגלים.

בסוטרה זו מדבר פטנג'לי על מה שמתרחש כאשר אנו נמצאים במודעות מלאה. במצב זה ביכולתנו לוותר על התשוקה, על הדבר שמניע כל פעולה בחיים שלנו. ביכולתנו לעשות זאת לא רק לגבי התשוקה לאובייקטים גלויים שאנו רואים בעולם (כמו בגד חדש), אלא גם לגבי אובייקטים שאינם גלויים כגון מחשבות, רגשות ותחושות.

פטנג'לי מעביר לנו בסוטרה זו מסר מהפכני, כיצד להשתחרר מהתשוקה הקושרת אותנו לאובייקטים.

במצב של מודעות מלאה אנו מגיעים לוויתור לא רק על התשוקה לאובייקט מסוים, אלא על התשוקה ככלל. פטנג'לי מתייחס כאן לא לאובייקט עצמו אלא למה שקושר אותנו לאובייקט, התשוקה. התשוקה הזו היא לא אל האובייקט, כי אם למה שהאובייקט מעורר אצלנו, התחושה שהוא מעורר בנו. זהו הרצון שיהיה לנו נעים מצד אחד, ומצד שני זוהי הדחייה שלנו את כל מה שלא נעים לנו. פטנג'לי מזמין אותנו לעשות וואיראגיה –  ויתור עמוק יותר, שבו נוותר על התשוקה שלנו כלפי כל האובייקטים,  בכך שנוותר על התשוקה שלנו לנוע לעבר הנעים ולהתרחק מהלא נעים.

לא משנה לאיזה אובייקט או לאיזה גל בהכרה אנו משתוקקים, התחושה שעומדת מאחוריהם היא אותה תחושה: תשוקה לעבר מה שנעים לנו ודחייה של כל שאינו נעים. בהתבוננות זהירה נוכל לראות את התעוררות התשוקה עוד לפני שאנו רואים את אובייקט התשוקה עצמו. ברגע שנוותר על התשוקה, תיפסק גם התנועה של תשומת הלב לעבר האובייקט. ברגע שלא נחזיק עוד את התשוקה להיצמד לאובייקט, האובייקט יישאר כפי שהוא אבל כל הגלים שעורר אצלנו ייעלמו, יגיעו למצב של נירודהה – חדילה.

כך נוכל לראות את הדברים כמו שהם; רגש יהיה רק רגש, וגם אם נחווה אותו כנעים או כלא נעים, עדיין נוכל לראות את הטבע האמיתי שלו, כחולף, זמני ומשתנה, ונוכל להתנסות בו. כך, במקום לצמצם את עצמנו רק למה שנעים לנו, נוכל לחוות את כל תפארת הבריאה על הטוב והרע. נוכל לעשות זאת משום שנבין שאין דבר כזה אובייקט טוב או רע; הטוב והרע הם לא חלק מהאובייקט עצמו, אלא הם קשורים ליחס שלנו אליו, לגלים שהוא מייצר בהכרה שלנו. אם נוותר על הרעיון שהאובייקטים יביאו אלינו את הטוב שאנו משתוקקים אליו, נוכל לראות את האובייקטים כפי שהם, ולא את התשוקה שלנו אליהם ולא את הגלים שהם מייצרים בהכרה. אם נוכל ליישם זאת בחיים שלנו, נחווה את הנעים והלא נעים שהחיים יזמנו לנו, אולם לא נהיה מנוהלים על ידי תשוקה ודחייה. תחת זאת, נוכל לפעול באופן המועיל ביותר בסיטואציה נתונה.

אם כן, בסוטרה זו פטנג'לי מזמין אותנו לוותר על התשוקה שלנו לכל גלי ההכרה, במקום לוותר על כל גל שעולה בהכרה בנפרד. וכך במקום לחתוך חוט של כל בלון בנפרד, נחתוך את כל הצרור בבת אחת. אנו מעוניינים לשחרר את מה שמחזיק את כל צרור הבלונים וקושר אותם אלינו, כלומר, את התשוקה לכך שיהיה לנו נעים. בסופו של התהליך אנו שואפים לוותר על כל גלי ההכרה, לא רק על אלו שמייצגים ידע שגוי, אלא גם על הידע הנכון. על כך ידובר בפירוט בסוטרה הבאה.

בתרגול מדיטציה יבוא הדבר לידי ביטוי כאשר נוותר על הפניית תשומת הלב לכל מה שאינו הנשימה. למעשה אנו נתרגל וואיראגיה על התשוקה שלנו לנוע לעבר האובייקטים, נוותר על כל האובייקטים מלבד אובייקט ההתבוננות שלנו הנשימה. כאשר נתרגל ויתור על תשוקה באופן כללי, ללא קשר לכוח שיש לתשוקה לאובייקט כזה או אחר עלי, נוותר לא רק על התשוקה לאובייקטים חיצוניים אלא גם על התשוקה לאובייקטים פנימיים. נוותר על הרעיונות שיש לנו לגבי התרגול, כגון כיצד עלינו לחוש בתרגול ועל הרעיונות שלנו לגבי עצמנו, כגון אני ממש לא מוצלח בזה וכדומה. במילים אחרות,  נפסיק לשאוף שיהיה לנו נעים או נוח בתרגול, וכך נישאר עם השקט של היעדר התשוקה להשיג משהו. התכוונות כזו בתרגול תאפשר פשטות, מרחב ושקט.