סוטרה 1.16

סוטרה 1.16 tat pararn purusakhyater guna vaitrsnyarn – (הצורה) העליונה של (אי השתוקקות) זו היא אי צמא לרכיבי היסוד (הגוּנוֹת) (הנובעת) מראיית העצמיות (הפורושה).

בסוטרה זו מדבר פטנג'לי על הצורה העליונה של אי היצמדות, אי השתוקקות או ויתור על אחיזה שהיא פרה-ואיראגיה – הוויתור הגדול. המושג פרה-ואיראגיה מתייחס לוויתור על כל הגוּנוֹת – על המצב הרג׳סי, הטמסי והסטווי של ההכרה, מתוך ראייה של הפורושה. כאן מדבר הטקסט על השחרור המלא.

בסוטרה הקודמת (1.15) מדבר פטנג'לי על כך שכדי להגיע למצב של נירודהה של גלי ההכרה, עלינו לתרגל ויתור – ואיראגיה, על המצב הרג׳סי והטמסי של ההכרה, ולהתבסס בהכרה הבהירה – הסטווית. זהו לא השחרור המלא של סוף הדרך עליו מדבר פטנג'לי בסוטרה זו. זוהי רק תחנת ביניים שבה נעשה ויתור על האחיזה בארבעת סוגי הוְריטי: ידע שגוי, דמיון, זיכרון ושינה, ונישאר רק עם הידע הנכון. במצב זה אנו יכולים לראות את המודעות, אולם זוהי לא המודעות עצמה אלא ההשתקפות שלה דרך ההכרה הבהירה, כמו במשל המראה – שמה שאנו רואים בה זו השתקפות הפנים ולא הפנים עצמן.

זוהי התחנה הראשונה בדרך כשאנו מתחילים בחקירה של טבע ההכרה. במקום זה נוכל לחקור את תפיסת העצמיות, את המקום המודע, המתבונן והנגלה שמייצג את הפורושה – המודעות המלאה, שעדיין לא גלויה בפנינו. בתחנה הזו, כאשר אנו מתבוננים במודעות כאובייקט עלינו להבין כי גם המודעות עצמה, שהופכת לאובייקט התבוננות, גם היא כמו כל אובייקט אחר בעלת נוכחות משתנה, זמנית וחולפת; גם היא שייכת לעולם התופעות, לפרקריטי.

כדי להגיע לשחרור המלא עלינו לחקור את המקום הקבוע והנצחי, את המודעות עצמה. כלומר, כמו שמציין פטנג'לי בסוטרה זו, עלינו לוותר את הוויתור הגדול על כל גלי ההכרה, כולל על הידע הנכון. עלינו לוותר על כל הגוּנוֹת וגם על הסטווה  – המצב הבהיר של ההכרה. זוהי הפּרה-ואיארגיה, כלומר, הוויתור על ההכרה כאמצעי תפיסה של הפורושה. זאת משום שאת הפורושה – המצב הקבוע והבלתי משתנה של ההכרה - לא ניתן לחוות במלואו דרך אמצעי תפיסה זמניים וחולפים כגון ההכרה שלנו. כדי להגיע לשחרור המלא עלינו לוותר גם על המכשיר, שהוא ההכרה שלנו.

ראיית העצמי בשלב הראשון מתייחסת למודעות הנגלית בפנינו כאשר יש מצב של חדילה של גלי ההכרה. ככל שיש לנו יותר ידע על המקום הזה, שמהווה לנו עוגן, אנו מבינים שאמנם הוא נראה קבוע, אבל הגילוי שלו הוא זמני (תלוי במראה) ולכן משתנה. ועוד אנו מבינים, שאם יש משהו קבוע התלוי במשהו משתנה, אזי הוא בעצמו אינו קבוע, על אף שנחווה ככזה. מכאן יתחיל החיפוש אחרי דבר מה קבוע ושאינו תלוי.

מה היה לו היינו מצליחים לוותר על התפיסה של העצמי? על המקום שמתבונן בפנים במראה? מה יהיה אם נוותר על החוט האחרון, על התשוקה לראות את המודעות עצמה? במצב זה נישאר רק עם המודעות הרחבה – הפורושה. נוכל להגיע לשם רק אם יתעורר בנו הרצון לתרגל את הפרה-ואיראגיה –  הוויתור על כל סוגי הוריטי, גם על הידע הנכון.

רק כאשר יש הבחנה ברורה בין המודעות המשתקפת דרך ההכרה – הפנים במראה, ובין המודעות כפי שהיא – הפנים האמתיות, רק אז נוכל לנפץ את המראה. הניפוץ יכול להתרחש רק כשכבר נמצאים במצב של סמדהי – של הכרה בהירה והבחנה ברורה בין ההכרה כמכשיר והמודעות כמפעיל שלה.

עבור רובינו ההתבססות במצב בהיר של ההכרה והתבוננות בטבע העצמי המודע דרך הכרה כזו, המאפשרת רכישה של ידע נכון, היא מטרה מספקת ביותר. היא תדרוש אביאסה – התמדה, במצב שיביא הכרה בהירה, ואיראגיה –וויתור על מצבים רג׳סים וטמסים שמערפלים וצובעים את ההכרה, ולכן מובילים לידע שגוי. במצב זה הסבל יצטמצם והנועם יגדל, ולכן זוהי מטרה מספקת שנמצאת בתחום החיים שלנו. אולם אלו שרוצים להגיע לשחרור המלא ידרשו לעשות את הוויתור הגדול גם על המצב הסטווי של ההכרה, גם על ההכרה כאמצעי תפיסה, גם על הידע נכון.

תרגול מדיטציה – מיקוד באובייקט אחד, אשר מוביל לנירודהה – חדילה של גלי ההכרה, הוא הזמנה להחזיק תשומת לב על האובייקט ולוותר על כל מה שאינו האובייקט עצמו. האובייקט עשוי להיות כל דבר)הנשימה, למשל( ואנו מעוניינים להחזיר את תשומת הלב אליו ולוותר על כל מה שאינו הוא.

בשלב זה של ואיראגיה, אנו רוצים לוותר לא רק על האובייקטים אלא על התשוקה שלנו לאובייקטים. במקום לשחרר בלון אחר בלון מצרור הבלונים שבידינו, אנו מעוניינים לשחרר את כל הצרור ביחד, לוותר על התנועה שלנו לעבר האובייקטים כולם.

בתרגול של הפרה-ואיראגיה, אנו מעוניינים לוותר לא רק על כל מה שאינו הנשימה (האובייקט), אלא גם על הנשימה עצמה. אנו מוותרים על כל מה שהוא זמני וחולף, ולכן מוותרים גם על האחיזה בנשימה. למעשה אנו מוותרים על האביאסה, על האחיזה בכל הגלים של ההכרה.

אם נוותר על האחיזה בכל הגלים של ההכרה אז עם מה נישאר? מה יישאר כאשר נתרגל אי אחיזה על הכל, גם על האובייקט האחרון, גם על הנשימה? אז יתגלה בפנינו הנסתר ואנו נישאר עם שקט גדול, במקום שיש בו רק מודעות, רק הבחנה ללא מילים.