סוטרה 1.18
סוטרה 1.18 virama pratyaya bhyasa purvah sarnskara seso nya – מצב נוסף עולה כתוצאה מהתרגול הקודם (הידע השלם) שבו כל פעילות ההכרה חדלה אבל הסמסקרות נשארות.
כדאי אולי לזכור שבסוטרה הקודמת עסקנו ב-samprajna, בחקירה המובילה אל הידע השלם על האובייקט. אנו יכולים להגיע לידע שלם רק מפני שיש לנו מודעות שדרכה אנו מתבוננים על האובייקט. אולם מודעות זו, המשולה לפנים המשתקפות במראה, מודעות זו המשתקפת מעבר לגלי ההכרה, גם היא, כשנפנה את החקירה כלפיה, תהיה אובייקט בפני עצמה כמו כל האובייקטים האחרים. אם ברצוננו להגיע לידע השלם של טבענו האמיתי, של המקום הקבוע והבלתי משתנה, עלינו לעבור מעבר לפנים המשתקפות במראה. מעבר לידע, מעבר לתפיסה, מעבר לכל גלי ההכרה, להיות ללא אובייקט.
בסוטרה זו פטנ'לי מדבר על כך שבמצב של ידע שלם, בו אנו מוותרים על כל פעילות של ההכרה, רק הסמסקרות נשארות. אם כן, עלינו לברר מהו המצב של ידע שלם עליו מדבר פטנג'לי ומה הם הסמסקרות שנשארות במצב זה.
בסוטרה זו מדבר פטנג'לי על Asamprajna. זהו מצב בו אנו מוותרים על כל תפיסה, מוותרים על כל גלי ההכרה, גם על הסטווה, גם על הידע הנכון. זהו מצב חקירה בו אנו מעוניינים לקבל ידע שלא באמצעות כלי החקירה הרגילים שלנו או במילים אחרות לא דרך ההכרה. כדי להגיע למודעות כפי שהיא, לא כאובייקט התבוננות, אנו צריכים לעבור מעבר לתפיסה שלה כאובייקט. בחקירה זו אין שימוש מכוון בהכרה כדי לתפוס את האובייקט.
אם כן, מהי הטכניקה שתאפשר לנו באופן מעשי לעבור מעבר לתפיסה של אובייקט? או במילים אחרות, איך יתאפשר לנו לתפוס מודעות כפי שהיא ולא כאובייקט?
בחקירה מסוג של Asamprajna, חקירה ללא אובייקט, עלינו להקדים ולעבור דרך תהליך החקירה של הידע השלם על האובייקט, ה-samprajna. עלינו לעבור דרך ארבעה שלבים: ויטרקה – התבוננות במודעות; ויצ'ארה - ניקוי ההתבוננות במודעות מכל רגש סובייקטיבי וגילויה כפי שהיא כאובייקט האננדה – גילוי הנועם מתוך ההבנה שאין במודעות שום דבר אישי ולכן איננה מקור לסבל; ולבסוף אסמיטה- זיהויה כפי שהיא, רק עוד אובייקט לתפיסה, השייך לעולם התופעות הפרקריטי.
בשלב הבא בתרגול ה-Asamprajna, עלי לוותר גם על התפיסה של המודעות באובייקט, לעשות ואיראגיה על הכול, גם על המודעות עצמה כאובייקט, ולהישאר עם תשומת הלב על המקום הריק שמתגלה. בפועל, בתרגול יש כל הזמן תנועה של ויתור על כל מה שעולה בהכרה עד שמתגלה מקום שאין בו דבר, שדרכו ביכולתי להבין שאני לא אובייקט ושאני לא צריכה לתפוס את עצמי. נשאר רק מקום ללא תפיסה, שבו נוכחת רק מודעות ולא תפיסה של "אני".
התהליך הזה לא כולל שינוי שלנו. מה שמשתנה זה רק הידע על עצמנו. ההבנה שכל מה שהגדרנו ותפסנו כ"אנחנו", תחושת העצמי שלנו. הזהות שאנו חושבים שמעידה עלינו נמצאת בעולם האובייקטים, ולכן היא זמנית ומשתנה כמו כל האובייקטים האחרים. ואילו הזהות האמיתית שלנו היא קבועה, נוכחת כל הזמן, בלתי נתונה לשינוי, מצויה מעבר לתפיסה שלנו כאובייקט, מעבר לתפיסה בכלל, מעבר להגדרה ולמילים. היוגה מציעה לנו למעשה שינוי של ידע, מידע שגוי על הטבע שלנו לידע נכון. תהליך החקירה השלם נותן לנו ידע נכון, הוא מראה לנו שכל דבר הוא אובייקט, כדי שנוכל לפעול בעולם באופן מודע עם ההבנה הזו. בנוסף, היא מראה לנו מהי הזהות האמיתית שלנו.
בסוטרה זו מסביר פטנג'לי שכשמגיעים למצב כזה שבו נעשה וויתור שלם על תפיסה, נשארות בהכרה רק הפעולות האוטומטיות של המערכת האנושית, מה שאנו מכנים סמסקרות. המערכת ממשיכה להתקיים אולם אנו כבר לא עושים בה שימוש. אנו למעשה שמים את המכשיר שלנו בצד. הוא ימשיך לפעול אבל אנחנו כבר לא נשתמש בו באופן מודע.
כאן יש מקום להבהיר מה הם סמסקרות (samskara).
סמסקרות הן כל הפעולות האוטומטיות שמקיימות אותנו. אלו פעולות לא רצוניות, הכוללות תפקודים שונים של הגוף ברמה הפיסית, פעולות אינסטינקטיביות, ופעולות אוטומטיות של השתוקקות ודחייה. השתוקקות למה שנעים, שתגרום להתרחבות ברמה הפיסית, ודחייה של מה שאינו נעים שתעורר כיווץ ברמה הפיסית. אלו פעולות אוטומטיות לא רצוניות, אולם באפשרותנו לבחור כיצד להגיב להן. ביכולתנו לבחור לפעול ממקום מודע, בהתאם למה שנכון בסיטואציה ולא בהתאם לתשוקה או לדחייה המתעוררים בנו.
סמסקרות של ההתרחבות והכיווץ אינן מעידות עלינו אלא רק על הידע הקודם שלנו. הן למעשה רשמים והטבעות של הידע הקודם שלנו, של התנסויות העבר שלנו. לדוגמא, ילד שננשך על ידי כלב בעבר יפחד מכלבים. מראה כלב יעורר בו כיווץ ודחייה. אולם הכיווץ והדחייה אינן מעידות על כך שהילד פחדן, אלא רק על ההתנסות הקודמת שלו. כל התנסויות העבר המודעות והלא מודעות יוצרות סמסקרות של התרחבות וכיווץ. על פי התפיסה היוגית, ידע הוא הדבר היחידי שעובר אתנו לגלגול הבא. לפיכך יש סמסקרות המופיעות בחיינו שהגיעו אתנו מגלגולים קודמים. אין לנו שליטה על הידע שצברנו בהתנסויות קודמות, איננו יכולים למנוע התרחבות והתכווצות, אולם אנו יכולים לבחור את הפעולות שלנו באופן מודע. פעולות אוטומטיות כאלו יכולות להיות מועילות ולשמר את הקיום ויכולות להיות מזיקות ולפגוע בקיום. אנו מעוניינים לצמצם סמסקרות לא מועילות ולטפח את הסמסקרות המועילות.
לסיכום הסוטרה:
הרעיון הזה של מודעות שמעבר לתפיסה הוא קשה להבנה עבור מי שגדל בתרבות המערבית המבוססת על תפיסת האני, על תפיסה סובייקטיבית. הראייה היוגית רואה את הגוף ואת ההכרה שלנו כמכשיר שפועל באופן דומה לכל המכשירים, משתנים, זמניים וחולפים. אובייקטים שלהם יש ביטוי וצורה רבים ומגוונים, לעומת זהות אמיתית שהיא אחת, קבועה ובלתי משתנה.
במערב אנו נוטים להזדהות עם המכשיר וחושבים שאנו המכשיר, שאנו הגוף שלנו וההכרה שלנו, שאנו המחשבות והרגשות שלנו. המסע היוגי מכוון אותנו להבין את הדואליות שלפיה אנחנו לא המכשיר עצמו אלא המפעילים שלו, ולפיכך שונים ממנו. הבנה כזו תאפשר לנו לחקור תכנים של ההכרה, כגון פחד, לדוגמא, ולגלות שזהו אובייקט ככל האובייקטים, ולכן גם הוא זמני וחולף ושונה ממני. לפיכך, אם הגילוי שלו נעים או לא נעים לי, אין זה משנה. מרגע שזיהיתי אותו כאובייקט שונה ממני הוא לא יכול להיות מקור לסבל. מרגע זה הפחד הוא רק פחד – אובייקט להתבוננות ונקודת פתיחה להתפתחות.