גוף מלא תודעה ריקה

סוטרה 1.24 klesa karma vipaka sayair aparamrstah purusa visesa isvarah – האל הוא פורושה מיוחדת שאיננה מוגבלת על ידי קלשה – גורמי הכאב, קרמה – פעולות, ולא על ידי התוצאות והרשמים שהן מותירות.

​

על פי פטנג'לי מה שמייחד את ה־purusa visesa, הפורושה המיוחדת, הוא אותו פוטנציאל קבוע ולא משתנה שאינו נגוע בדבר. אותה מודעות חובקת כל, שהיא קבועה ואינסופית.

​

הפורושה המיוחדת שעליה מדבר כאן פנג'לי היא כזו שלא התרחש בה שום תהליך. מכיוון שההיווכחות בה לא מתרחשת דרך גדילה בידע לעבר המודעות, אלא דרך הדבר עצמו שלא עבר שום שינוי או תהליך. ההיווכחות בפורושה זו לא מתרחשת דרך גורמי הכאב, לא דרך ידע שגוי, לא דרך זהות שגויה, לא דרך תשוקה ודחייה. הפורושה המיוחדת, המקור של כל הדברים, היא תמיד שם, לא נגועה, אחת, נצחית ואינסופית.

​

יש הבחנה בין אדם שעבר תהליך, שנוי מידע שגוי לעבר ידע נכון בכדי להבין את הטבע המודע של הפורושה, לבין אדם שעשה קיצור דרך ועבר ישירות לגילוי הפורושה דרך התבוננות בעולם התופעות. אדם זה לא עובר דרך התהליך המלא של החקירה היוגית כפי שהוצגה לנו בסוטרות קודמות, אלא רותם ישירות את חייו ופועלו בעולם התופעות כדי להבין ולגלות את הנסתר, את הפורושה ויששה, ולשרת אותה.

​

כדי להבהיר זאת, ניעזר במשל: נדמה את הפורושה ויששה - הפורושה המיוחדת, לים אשר אף פעם לא שינה את מהותו. את הפורושה - הטבע המודע שלנו, נדמה לטיפה מן הים שקיבלה צורה. הצורה נושאת את התכונות של הים, אבל היא נפרדת מן הים ועוברת תהליך, בכדי לחזור ולהתמזג בים. בדומה, אנו עוברים תהליך דרך האווידיה, דרך חוויה של סבל ושחרור ממנו, אנו משתעבדים בכדי להבין שאף פעם לא נפרדנו מהמהות המלאה שלנו, מהים. לעומת זאת, אדם הפועל מתוך הבנת הפורושה ויששה לא עובר דרך האווידיה בכדי להשתחרר. הוא מלכתחילה מבין שמהותו היא הים, שהוא אינו משועבד ולכן לא צריך להשתחרר.     

​

הפורושה ויששה היא אותו "אישוורה" – מקור השפע שעליו דובר בסוטרה הקודמת, המשול לים. ואילו הפורושה – הבודהי,  היא הטיפה שקיבלה צורה. כדי למנוע בלבול, הפורושה שעליה מדובר בשני המקרים היא אחת, אולם הדרך להגיע אליה שונה. ההבחנה נעשית בכדי שלא יהיה בלבול בין הבנת המקום הנסתר, מקור השפע, באופן ישיר, ובין התהליך המודע הנעשה בכדי להתקרב אליו.

​

הנסתר אינו מושפע מהפעולות שלנו ואינו עובר שינוי. ההתמסרות למקור השפע עליו דובר בסוטרה הקודמת, נעשית מתוך הבנה של המקום הזה, היא רותמת את כל ההתנסויות להבנה זו. לאדם ההולך בדרך זו, עובר דרך הקלשות בלי להיות נגוע בהם, לא משנה אילו התנסויות הוא עובר, בין אם הן נעימות ובין אם לא, בין אם משקפות הצלחה או כישלון, הוא אינו מתבלבל ומזדהה או מזוהה עמן, אלא הוא משתמש בהן רק כאמצעי לגילוי של הנסתר.

​

אם כן, מי שהידע הזה אודות הפורושה המיוחדת נגיש לו איננו צריך לעבור תהליך דרך מעגל הסבל בכדי להשתחרר ממנו, על מנת להבין את טבע המודע שלנו, החופשי משעבוד. הפורושה לא השתעבדה מעולם, לכן היא אינה צריכה להשתחרר.

 

הסבל שלנו נובע מידע שגוי, מזהות שגויה, מהזדהות עם תשוקה ודחייה. המעבר דרך הסבל בכדי להתעורר ולהתחיל לנוע לעבר מודעות, לעבר הפורושה, הוא תהליך של שעבוד, הנעשה כאמצעי להבנה, משום שרק דרך שעבוד ניתן להבין חופש. כשם שרק דרך צליל ניתן להבין שקט. התהליך הזה המכונה, "אווידיה" והוא התהליך שאנו עושים לעבר פורושה, לעבר הבנת הטבע המודע שלנו. אדם המבין את מקור השפע ופועל דרכו אינו צריך לעבור את התהליך הזה, משום שהידע הזה נגיש עבורו. הוא רותם את כל ההתנסויות שלו בכדי להתחבר אל מקור השפע, החופשי משעבוד ואינו נגוע.

​

בפורושה המיוחדת אין צורך להשתחרר מקארמה כי כבר משוחררים. הרשמים והתוצאות של הפעולות אינם משפיעים לא משום שהחיים לא מזמנים לנו התנסויות מסוג זה, אלא משום שאדם שפועל מתוך חיבור לפורושה ויששה ירתום את כל ההתנסויות של הקארמה ותוצאותיהן לשירות ולעשייה מועילה לאור ההבנה הזו.