סוטרה 1.25

1.25 tatra niratisayam sarvajna bijam – בו זרע ידיעת הכול, אין מעליו.

בסוטרה זו מכוון אותנו פטנג'לי לראות כי הידע הנכון, כלומר ידיעת הכול – לא רק הידע שרכשתי אלא גם הידע שעומד מאחורי כל עולם התופעות – נובע מתוך האישוורה, מתוך המקור הריק של השפע. אדם הפועל מתוך המקום הזה רואה את כל הידע, הכול גלוי בפניו, אין דבר נסתר. אנחנו, שפועלים בעולם מתוך הראייה הצרה של עצמנו, איננו רואים את המציאות כפי שהיא באופן נקי. הראייה הסובייקטיבית שלנו מכסה את הידע הנכון, מכסה את הידע הנכון המכוון לראייה  של הדבר כפי שהוא, אולם אם נראה את העולם מתוך אישוורה – מקור השפע, כל הידע יהיה גלוי בפנינו ונוכל לפעול על פיו. במצב זה אין צורך להעמיק עוד בחקירה כי יש הבנה מלאה של הידע השלם.

אפשר לפרש את הטקסט הזה בשלוש דרכים. הראשונה בהן היא ראייה של המקור הקבוע והבלתי משתנה שטמון בו זרע של עולם התופעות, אשר ממנו כל התופעות עולות ואליו הן חוזרות. הבודהי הטיפה בים היא חלק מהים על אף שנראית כנפרדת ממנו, היא יוצאת מהים מהפורושה ויששה וחוזרת אליו. כל מה שמתקיים הוא הפורושה, המקור הנסתר הקבוע, הבלתי משתנה והנצחי שעומד בסיס הכל. כלומר עלינו לזכור שעל אף שהמקום המודע שבהכרה שלנו הוא טיפה בים, במהותו הוא הים, המודעות הרחבה. 

הפרשנות השנייה,יוצאת מנקודת הנחה, שכאשר אנו מבוססים היטב במקום המודע, נראה את המציאות כפי שהיא, נראה את האבן המושלכת לאגם מתוך מים צלולים ובהירים. במצב זה אראה את הטבע האמיתי, את הזרע של הידע ללא כל הלכלוך, או הגלים על פני האגם. לפי פרשנות זו ידיעת הכל טמונה בראייה של הדברים כפי שהם.

 

ההפרשנות השלישית מתייחסת לכך שהסוטרה מכוונת לומר שהבנת האישוורה, מקור השפע, היא כל שיש לדעת. אין עוד דברים שיש לחקור אחרי שמבינים זאת. הבנת הנסתר היא ההבנה שאין מעליה ואין בנוסף לה – היא הסוף.