סוטרה 1.12

סוטרה 1.12 abbyasa vairagyabhyam tan nirodhah – הגבלת (התנודות) אלה (מושגת) באמצעות אימון ואי-השתוקקות.

החדילה של תנודות ההכרה שעליה דיברנו בסוטרות הקודמות, מושגת במצב של אביהאסה וואיראגיה. כאן נותן לנו פטנג'לי טכניקה מעשית לתרגול כדי שנוכל להגיע למצב של חדילה. הטכניקה הזו כוללת שתי פעולות: אביאסה – התמדה / אימון, וואיראגיה – אי השתוקקות / וויתור על האחיזה. לדוגמא, בתרגול המדיטציה עלינו להתמיד בהנחת תשומת הלב על הנשימה ובוויתור על האחיזה בכל מה שאינו הנשימה.

המושג, "וואיראגיה", מפורש בהרבה טקסטים כוויתור על השתוקקות (אי השתוקקות). התשוקות מהוות הסחת דעת המונעת מאתנו להתמיד במאמץ לעבר המטרות שלנו. כאשר אנו מתרגלים ויתור (וואיראגיה) על התשוקות שלנו אנו מצליחים להתמקד טוב יותר במטרה אותה אנו רוצים להשיג. המושג "אביאסה" מתורגם כאימון, כפעולה החוזרת על עצמה שאנו עושים שוב ושוב או במילים אחרות התמדה בפעולה לעבר המטרה שלנו.

אל התרגול, כמו אל כל מהלך שנועד לקדם אותנו (אפילו דיאטה), עלינו להתקדם דרך שתי הפעולות - התמדה בהחזקת תשומת הלב על האובייקט, ולצד זה ויתור על החזקת תשומת הלב על כל מה שאינו האובייקט. זהו ביטוי מעניין לדואליות שבבסיס הבריאה: מצד אחד התמדה – פעולה אקטיבית, ומצד שני ויתור – פעולה פאסיבית.

פטנג'לי נותן לנו כאן כלים שדרכם נוכל לחקור ולקדם דברים בחיים שלנו. לתרגל התמדה (אביאסה) על מה שאנו מעוניינים לפתח, וויתור (וואיראגיה) על מה שמפריע להתפתחותנו. במקום להסתבך עם עומס של תחושות, רגשות ואינספור מחשבות מתעתעות, אנו מוותרים מראש על כל מה שמסיח את דעתנו מהדרך, ללא קשר למופע הספציפי שלו, ובכך הופכים את החיים לפשוטים ושקטים.

כאשר אנו מסיטים את תשומת הלב מכל הדברים שמפריעים לקדם את מטרתנו אנו מפסיקים להזין אותם והם נחלשים ונעלמים. באותו האופן, אנו שמים את תשומת הלב על הדברים אותם אנו רוצים לקדם ובכך מזינים אותם ומסייעים להם להתחזק ולהתפתח.

אם כן, טכניקות אלו מלמדות אותנו איך ליצור תנועה בחיים, איך לנוע לעבר מה שאנו מעוניינים בו. אם מה שאנו שואפים אליו הוא הכרה סטווית, צלולה ובהירה, עלינו לתרגל אביאסה על המצב הסטווי של ההכרה, וואיראגיה על המצב הטמסי והרג'סי של ההכרה. עלינו להתמיד בפעולות שיאירו את ההכרה באור בהיר וצלול שדרכו נוכל לראות את המציאות בדמותה האמיתית, כך שנרכוש ידע נכון על המציאות . ויחד עם זה, עלינו לוותר על פעולות רג'סיות אשר יובילו להכרה עמוסה ותזזיתית, שתרצד באור מהבהב שייתן לנו רק ידע חלקי על המציאות וכן על פעולות טמסיות שיובילו להכרה כבדה ומעורפלת, שתעוות את המציאות ותשאיר אותנו בחשכה.

ככל שאנו מתקדמים בדרך, אנו נדרשים לוויתור גדול יותר, עד הוויתור הסופי גם על ההכרה הסטווית עצמה. זהו הפרה-וואיראגיה, הוויתור הגדול על כל הווריטים, הגלים, אפילו על זה שמוביל אותנו לתפיסה ישירה ובהירה של עצמנו או של האובייקט. זה הוויתור אשר מוביל אותנו לעבר הנירודהה הגדולה, השחרור המלא. כשאנו מוותרים גם על הגל האחרון בהכרה, על הסטווה. אנו מוותרים על היכולת לתפוס, על כל ההתנסויות שלנו. אנו מוותרים על המודעות כאובייקט של תפיסה ונשארים במקום של הריק. זהו השחרור המלא מהקיום כפי שאנו מכירים אותו. 

 

כאשר אנו באים לתרגל את הפרה-וואיראגיה - הוויתור הגדול, אנו מעוניינים לוותר לא רק על כל מה שאינו הנשימה, אלא גם על הנשימה עצמה. הנשימה גם היא אובייקט לכן או מעוניינים לוותר גם עליה. יותר מכך, אנו מעוניינים לוותר על מה שקודם להופעת האובייקטים, על התשוקה שלנו לאובייקטים. במקום לשחרר בלון אחר בלון מצרור הבלונים שבידינו, אנו מעוניינים לשחרר את כל הצרור ביחד, לוותר על התנועה שלנו לעבר כל האובייקטים כולם. לוותר על התשוקה עצמה, עוד לפני שנעה לכיוון אובייקט כזה או אחר.

אם  נוותר על האחיזה בכל הגלים של ההכרה, עם מה נישאר? מה יישאר כאשר נתרגל אי אחיזה בכל, גם באובייקט האחרון, הנשימה? אז יתגלה בפנינו הנסתר ואנו נישאר עם שקט גדול, במקום שיש בו אך ורק מודעות, הבחנה בלבד ללא מילים.