סוטרה 1.9 - 1.11
פטנג'לי, כבר בתחילת הטקסט, מסוטרה 1.2, מתאר לנו מה אנו צריכים לעשות בכדי לגלות את הטבע המודע שלנו: עלינו להביא את גלי ההכרה למצב של חדילה. בסוטרה 1.6 פטנג'לי מקטלג את גלי ההכרה לחמישה סוגים: ידע נכון, ידע שגוי, דמיון, שינה, וזיכרון. בסוטרה הקודמת, סוטרה 1.8, דיבר פטנג'לי על מהו ידע שגוי, ובהמשך לכך בסוטרות הבאות 1.9-1.11, עוסק פטנג'לי בהצגה של דמיון, שינה וזיכרון כגלי הכרה שגם הם מייצגים ידע שגוי, גלים שיש להביא לחדילה כדי לראות את הטבע המודע.
סוטרה 1.9 sabda jnana nupati vastu – sunyo vikalpah – המשגה מושתת על מילים שאין מאחוריהן אובייקט אמיתי.
בסוטרה זו, מדבר פטנג'לי על המשגה, או הדמיון ומגדיר אותם, כידע המגיע ללא אובייקט הניתן לתפיסה. ידע זה מגיע רק באמצעות מידע מילולי. לדוגמה, דרקון הוא אובייקט שקיים אך ורק בצורה של דמיון, שכן הוא לא קיים במציאות. אף על פי שלא פגשנו דרקון, יש לנו תמונה מנטלית ברורה של הדבר, והיא מבוססת אך ורק על ידע מילולי שנמסר לנו. הידע שיש לנו על אובייקט דמיוני, אינו מבוסס על התנסות ישירה עם האובייקט משום שהוא אינו קיים במציאות. הידע שיש לנו עליו הוא ידע סובייקטיבי המבוסס על דעות ומחשבות שיש לנו. מאחר ותפיסתנו אותו איננה מבוססת על ראיית דמותו כפי שהיא, זהו ידע שגוי, השייך לפרקריטי, והוא מאופיין בהיותו, נתון לשינוי, זמני וחולף.
אם נתבונן על ההתנהלות שלנו בחיים נראה שאנו מוקפים בידע מדומיין: בסיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו, בסיפורים שמספרים לנו אחרים, בהמשגות מילוליות של רעיונות, בספרים, שמבוססים כולם על ידע סובייקטיבי, על דעות ועל מחשבות רגשות שיש לנו או למי שמעביר את הידע ביחס לאובייקט הנתון. כל אחד מתאר את המציאות בהתאם להתנסויות אישיות שלו בעבר, כך שאם נבקש ממספר אנשים לתאר אירוע שנכחו בו, נקבל מספר גרסאות שונות של מה שקרה שם.
באופן דומה, יש לנו תמונות מנטליות רבות של מקומות בעולם שבהם לא ביקרנו מעודנו, והן כולן מבוססות על סיפורים, ציורים או תמונות אשר באופן טבעי יהיו מוטות וצבועות על פי הלך רוחו של מי שהעביר לנו את המידע. הן אינן משקפות ידע ישיר של המקום כפי שהוא, אלא פרשנות סובייקטיבית של מי שמסר לנו את המידע עליו ולפיכך משקפות ידע שגוי.
כמה פעמים בחיים שלנו אנו פועלים על סמך הידע המדומיין הזה, בונים על פיו מגדלים באוויר, מתכננים לפיו תכניות, שסופן להתבדות ולקרוס ולייצר סבל. ידע נכון יהיה מבוסס על ראיית האובייקט כפי שהוא - נקי מכל פרשנות, דעה או מחשבה. למעשה, הידע הנכון היחידי על האובייקטים הוא שהם נתונים לשינוי, זמניים וחולפים.
סוטרה 1.10 abhava pratyaya larnbana vrttir nidra – שינה היא תנודה המבוססת על רעיון – מוצג של אי התרחשות (של תכני תודעה אחרים).
בעת השינה לא נוצרים גלים. במהלכה אין לא תפיסה שגויה ולא תפיסה נכונה, משום שאין כלל תפיסה או מודעות ערה; השינה מאופיינת בהיעדר כל הדברים. רק כאשר אנו מתעוררים משינה, אנו מודעים לכך שהתעוררנו ועברנו ממצב של חוסר מודעות אל מצב של מודעות. אנו יכולים לדעת בזמן ההתעוררות מה הייתה איכות השינה שלנו, אם הייתה שלווה ורגועה או אם שלט בה חוסר שקט ותנועה רבה. התפיסה המודעת של השינה בזמן ההתעוררות היא הסיבה שגם השינה מוגדרת כאחד מגלי ההכרה.
מאחר ושינה היא מצב שבו אין תפיסה ושלא ניתן להגיד עליו כלום, גם היא נתפסת כידע שגוי, כגל בהכרה שאנו מודעים אליו בזמן ההתעוררות ואינו יכול לספק לנו ידע נכון לגבי המציאות. גם החלומות, המתרחשים בזמן השינה, מבוססים על ידע מדומיין וסימבולי אשר מבוסס על דמיון ועל פרשנות סובייקטיבית שלנו בזמן ההתעוררות, לכן גם הוא גל בהכרה - משתנה, זמני וחולף.
מנקודת המבט של שלושת הגונות, הכוחות המרכיבים את הפרקריטי, עולם התופעות, הגונה הדומיננטית בזמן שינה היא תמס. הגונה שאחראית על היציבות והשימור. רג'ס היא הגונה האחראית על תנועה ויצירתיות וסטווה אחראית על ראייה נכונה, בהירות והתפתחות. הגונות באות לידי ביטוי בהכרה שלנו במצבי רוח רגשיים שיש להם מאפיינים שונים. בשביל החקירה היוגית אנו זקוקים לפתח הכרה סטווית, המתאפיינת בראייה צלולה בהירה וממוקדת, הרואה את הדברים בדמותם האמיתית. הכרה רג'סית, תהייה עמוסה, וקופצנית ותתאפיין בהרבה תנועה. בעוד הכרה טמסית, מאופיינת בעייפות, כבדות וערפול. אנו זקוקים לטמס בכדי לאפשר לעצמנו להירגע ולהירדם, אולם הכרה טמסית, איננה מאפשרת ראייה צלולה של המציאות ולכן נחשבת לידע שגוי.
סוטרה 1.11 anubhuta visaya sarnpramosah smrtih – זיכרון הוא שימור של אובייקט שנחווה בעבר.
הזיכרון מוגדר כשימור של התנסות מהעבר. במצב זה אנו מעלים לנגד עינינו אובייקט שפגשנו בעבר, מציגים אותו בפני עצמנו כאילו הוא אכן נמצא, וכך מעניקים לו תוקף מחודש. הבעיה במצב זה נעוצה בכך שהזיכרון צבוע ברגשות שונים שהיו מעורבים באותו מפגש-עבר עם האובייקט. חוויות טראומטיות, למשל, עולות מחדש בכל מפגש עם מקום, אלמנט או אדם שמזכירים אותן. ההתמודדות שהיוגה מציעה אינה לנסות להתעלם, או אפילו לרפא, את התחושות הקשות שעולות בעת ההיזכרות. זאת משום שאין באפשרותנו לעשות זאת, שהרי בטבע ההיזכרות טמון רגש. תחת זאת, היוגה מבקשת לסייע לנו להבין את הזיכרון כגל בהכרה – זמני, חולף, שאינו מגדיר או מאפיין אותנו. בדרך זו, כאשר נפגוש את הרגש נוכל להתבונן בו באופן מודע ולא ניתן לו להשפיע על הפעולות שלנו. מאחר שהפעולות שלנו הן שיוצרות את עתידנו, אם נשנה אותן נוכל לזמן את הטוב ולצמצם את הסבל.
באופן מעשי, בזמן תרגול המדיטציה אנו יכולים לבחון את מצבי ההכרה השונים, ולבדוק אילו תנודות הם מייצרים. המצב הסטווי של ההכרה יאפשר לנו להיות במצב מודע ולקבל ידע נכון שיוביל לפעולות נכונות. אבל עלינו לזכור: גם מצב ההכרה הסטווי, זה שמספק מקור לידע נכון, גם הוא גל בהכרה, ולכן, גם ממנו יהיה עלינו להיפרד בסופו של דבר.