סוטרה 1.3

סוטרה 1.3 Tada drastuh svarupe vasthanam – רק אז הפורושה, או הרואה, יתגלה בצורתו הטבעית, האמיתית.

 

רק כאשר הגלים חדלים ניתן לראות את קרקעית האגם כפי שהיא בצורתה המקורית, האמיתית. כלומר, רק כשההכרה נתונה במצב סטווי, בהיר וצלול, ניתן לראות את ההשתקפות של הפורושה, של המודעות. כל חקירה יוגית שרוצה לחקור את טבענו צריכה להתחיל מהשקטת קולות הרקע, על מנת שמה שמצוי מאחוריהם יוכל להתגלות. שקט אינו דבר שניתן ליצור בפני עצמו; ניתן רק להשקיט רעשים וכך לגלות אותו. כל עוד נשמעים ברקע רעשים, הם מכסים את השקט, והוא יכול להתגלות רק כאשר הם יוסרו. בדיוק באותו אופן הרואה, המתבונן, המודעות, יתגלו בצורתם המקורית רק כאשר הגלים יחדלו.

אבל מי הוא אותו רואה ?

ומהי הפורושה ?

תורת השאנקייה - Samkhya, עליה מבוססת דרך היוגה, מציעה מודל אבולוציוני על מנת להשתחרר מן הסבל. בבסיס המודל שני כוחות המנוגדים זה לזה, המופיעים כפוטנציאלים. פורושה – purusha, פוטנציאל אשר התממשותו תבוא לידי ביטוי כמודעות קבועה, בלתי משתנית ונצחית, ופרקריטי – prakriti, פוטנציאל אשר התממשותו תבוא לידי ביטוי כחומר, זמני, משתנה וחולף. על מנת שהפוטנציאל של המודעות – הפורושה, יתגלה, הוא זקוק לחומר, לעולם התופעות שבו אנו חיים. מכיוון שהאיכות של הזמניות ושל  ההשתנות בעולם התופעות היא הפוכה מהאיכות של אותה נוכחות מודעת, קבועה ובלתי משתנה, היא מאפשרת לה להתגלות. בדיוק כשם שהרעש מאפשר לשקט להתגלות. השקט מצוי שם מעבר לרעש כל הזמן, אולם הוא נגלה רק בהיעדר הרעש. באותו אופן גם הפורושה – המודעות מצויה מעבר לעולם התופעות הזמני והמשתנה שאנו מכירים.

"הרואה" הוא אותה נוכחות מודעות הקיימת בתוכנו, אשר מתגלה כאשר גלי ההכרה נמצאים במצב של חדילה ואינם מכסים אותה עוד. כאשר אנו באים לחקור את עצמנו, אנו משתמשים בהכרה שלנו כדי לטווח לנו את העולם כדי לסייע לנו להתנהל בעולם. ההכרה היא המכשיר שלנו לרכישת ידע. מאחר שכל הקיום שלנו נחווה דרכה, אנו מזוהים איתה וטועים לחשוב שהיא "אנחנו". אנו חושבים שהגלים העוברים בהכרה משקפים את המהות שלנו, שאנחנו הזהויות, המחשבות, הרגשות שלנו. אולם הן אינן משקפות אותנו, הן רק משקפות את החוויות, שצברנו במהלך חיינו, הן סך כל ההתנסויות שלנו בעולם. גלי ההכרה הן תוצר של הידע הקודם שצברנו.

ההכרה, כמו עולם התופעות, גם היא בעלת טבע משתנה, חולף וזמני. הזהויות, המחשבות והרגשות שלנו הן זמניות ומשתנות ואינן יכולות לספק לנו ידע נכון על עצמנו ועל המקום המודע בנו. רק כאשר גלי ההכרה נמצאים במצב של חדילה, רק מבעד להכרה שקטה ושלווה שאינה משקפת את הידע הקודם שלנו דרך מחשבות, זהויות ורגשות, רק אז נוכל להגיע לגילוי עצמי של המודעות.  רק אז נוכל להגיע לגילוי של אותה נוכחות רואה, מודעת, המצויה מאחורי המסך של גלי ההכרה, אשר הינה בעלת טבע קבוע, לא משתנה ונצחי. אולם כדי לראות אותה עלינו להשקיט את הרעש של גלי ההכרה.

השחרור הסופי יתרחש כאשר הפורושה תממש את הפוטנציאל שלה ולא תזדקק עוד לעולם החומר כדי להתממש. היוגה מציעה דרך לממש את הפוטנציאל של הפורושה, היא משרטטת דרך לגדול במודעות. ככל שנגדל במודעות, כך המודעות תהיה יותר דומיננטית ויותר גלויה ותתקרב יותר להגשמת הפוטנציאל המלא שלה.

בשחרור הסופי לא נזדקק עוד לגוף ולהכרה שלנו על מנת להיות במודעות. בנושא זה יש גישות שונות. אסכולות מסוימות טוענות שבמצב זה הגוף ינשור ויחדל להתקיים משום שמיצא את התכלית שלו ואין בו כבר צורך. כשם שפרי בשל נופל מהעץ, כשהשחרור המלא נעשה הגוף חדל. גישות אחרות טוענות שגם לאחר ההגשמה המלאה הגוף וההכרה ימשיכו להתקיים ולפעול בעולם מתוך מקום מודע, אבל הקיום שלהם יהיה כדי לפעול בעולם באופן מיטיב ומועיל, ולא לשם הגשמה, מאחר שזו כבר הושגה.