סוטרה 1.5 - 1.6

בסוטרות הבאות מקטלג פטנג'לי את כל סוגי גלי ההכרה העשויים לייצר סבל או למנוע אותו.

סוטרה 1.5  vrittayah pancatayyah klista – התנודות הן חמש: כואבות ולא כואבות.

בפסוק זה מחלק פטנג'לי את כל הווריטי – הגלים, התנודות — לחמש קטגוריות, חמישה מאפיינים שאנו יכולים להיות מודעים להם. הוא מציג את המאפיינים הללו ומסביר מדוע כל אחד מהם יכול להיות מקור לסבל או לא מקור לסבל.

סוטרה 1.6 vritti sarupyam itaratra – חמשת סוגי התנודות הם: ידיעה תקפה (נכונה), ידיעה מוטעית, המשגה (דמיון), שינה וזיכרון.

בסוטרות הקודמות תיאר בפנינו פטנג'לי את המצב בו ניתן לערוך את החקירה היוגית, מצב בו גלי ההכרה נמצאים במצב של חדילה עתה מחלק פטנג'לי את גלי ההכרה ל 5 קטגוריות עליהן אנו מתבקשים לוותר, כלומר להביאן לחדילה. בפסוק זה מפורטים הקִטלוּגים השונים של גלי ההכרה. מעניין לשים לב שכל גלי ההכרה, וכל החוויות שאנו חווים דרך ההכרה, מקוטלגים לחמש קטגוריות בלבד. חמש קטגוריות של וריטי – גלי הכרה : ידע נכון, ידע שגוי, דמיון, זיכרון ושינה. למעשה ניתן לחלק את 5 הקטגוריות הללו לשתיים מרכזיות ידע נכון, וידע שגוי, מכיוון שבידע שגוי נכללות גם שלושת הקטגוריות הנוספות שמציין, דמיון, שינה וזיכרון.

למה מתכוון פטנג׳לי ב״ידע נכון״ וב״ידע שגוי״?

״תפיסה שגויה״ ניתן לכנות את מה שמתרחש כאשר במקום לראות את האובייקט הקיים, אנו רואים את הרשמים הסובייקטיביים שהוא מעורר בנו. זוהי תפיסה שמבוססת על הרשמים הפנימיים שנוצרים בתוכי, מתוך גלי ההכרה, המבטאים את המחשבות והרגשות שלי ביחס לאובייקט. אלו רשמים השייכים לי ולא לאובייקט עצמו, הן כל מה שהשלכתי על האובייקט מתוך עולמי הפנימי.

פטנג׳לי מציג שלוש קטגוריות נוספות שמוגדרות כידע שגוי: דמיון, זיכרון ושינה. כל אלו הם מצבים שאינם יכולים להוות מקור לידע נכון. הדמיון מתאר אובייקט שאינו קיים באופן ממשי בעולם. הזיכרון נסמך על ידע קודם מן העבר, שהינו זמני וסובייקטיבי. שינה היא מצב שבו אין תפיסה כלל, אלא רק מודעות, שנוצרת ברגע ההתעוררות, לכך שזה עתה היינו במצב שבו לא הייתה תפיסה. גם החלומות שמופיעים במהלך השינה אינם מקור לידע נכון משום שהם סובייקטיביים ונסמכים על דמיון.

לעומת זאת, ״תפיסה נכונה״ היא כאשר אנו רואים את האובייקט כפי שהוא, ולא מבעד לגלים שהוא מייצר אצלנו בהכרה. אם נוכל להפוך את גלי ההכרה עצמם לאובייקט, ונתבונן בהם, נוכל לצבור ידע בעל ערך על האופן שבו נוצרים גלי ההכרה הללו מלכתחילה. נבחין כיצד הם משקפים את הידע הקודם שלנו, את ההתנסויות הקודמות שלנו, ונדע כך לזהות שזהו ידע סובייקטיבי, זמני וחולף, ולפיכך – לא מהימן.

ההתבוננות בגלי ההכרה וההבנה שהם סובייקטיביים, הן בפני עצמן ידע נכון, שמלמד אותנו על האופן שבו אנו פוגשים את העולם.

במילים פשטות, ״תפיסה נכונה״ היא תפיסה שרואה את האובייקט כפי שהוא, ולא נשענת על תפיסה סובייקטיבית. זו הסיבה שהקטגוריה הראשונה מבין החמש מובחנת מהשאר. בעוד שהיא מבוססת על ידע נכון, ארבע הקטגוריות האחרות – תפיסה שגויה, דמיון, שינה וזיכרון – מייצגות מצבי הכרה סובייקטיביים, זמניים ומשתנים, ולכן מהוות ידע שגוי ולא מהימן.

אם כך, נשאלת השאלה מדוע גם התפיסה הנכונה, הידיעה התקפה, מקוטלגת כגל הכרה שהינו זמני וחולף?

גם ידיעה נכונה היא גל בהכרה, השתקפות השייכת לעולם התופעות הזמני והחולף. התפיסה הנכונה איננה המקום הקבוע והנצחי שעומד בבסיס, הפּוּרוּשַה, כי אם רק השתקפות שלה. במשל המראה, נוכל לראות כי הפנים המשתקפות במראה, אינן הפנים עצמן אלא רק השקפות של הפנים דרך המראה. כדי להגיע לידע נכון עלינו לוותר על המראה - על גלי ההכרה, כדי שנוכל לראות את הידע הנכון המשתקף בה. אולם כדי לראות את הפנים עצמן עלינו לוותר גם על הפנים המשתקפות במראה המייצגות את הידע הנכון. בכדי להגיע לשחרור המוחלט עלינו לוותר, על כל הגלים – הוריטי, על כל מה שיש לו טבע זמני חולף ומשתנה גם על הידע הנכון.

זה אולי הדבר הקשה ביותר בדרך היוגית משום שהידע הנכון, הבא מתוך הכרה סטווית, נקייה וצלולה הוא העוגן שלנו במסע. בעת המסע הידע הנכון הוא מה שמאיר לנו את הדרך ומכוון אותנו, עליו אנו נסמכים כדי להתפתח ומתייחסים אילו כאל מקום קבוע. אולם בסופו של התהליך עלינו לוותר גם עליו משום שגם הוא לא המודעות עצמה אלא רק השתקפות שלה. גם ההשתקפות הנקיים והצלולה היא בכל זאת השתקפות ולכן גם היא זמנית וחולפת ומכאן שטמון בה זרע של סבל.

בבְּהַגַוַוד גִיטַא – אחד מכתבי הקודש ההינדיים מתוארת בדרמטיות רבה סצנה בה עומד הנסיך אַרג׳וּנה בשדה הקרב, כשהוא נלחם מלחמה צודקת, אבל מולו עומדים בני משפחתו ומוריו האהובים, המייצגים את הידע הנכון. על מנת להגשים את ייעודו כלוחם, עליו להסכים להילחם בהם. הדילמה העומדת בפני אַרג׳וּנה היא שעליו לוותר על הידע הנכון שצבר, על המצב הסַטוִוי של ההכרה, על מנת שיוכל לגלות את הפורושה – המקום הקבוע, הנצחי והמודע שעומד בבסיס הכל, ולהגשים את ייעודו.