מאמרים על פילוסופיה ומדיטציה

קול השתיקה

מסע שהיעד שלו הם הנופים הצבעוניים של מבוכי התודעה. עטפנו עצמו בשתיקה כמו שמיכה, חמימה ומנחמת, המציפה מעלה את הקול הפנימי. תמיד מדהים אותי כמה הקולות הפנימיים רוחשים וגועשים וצועקים עצמם בתוך השתיקה. לא רק חידוד החושים המתרחש בתהליך מעצים את הקול הפנימי אלא דווקא המרחב שמאפשרת השתיקה. החופש מאינטראקציה חיצונית משאיר אותנו כמעט עירומים לנוכח עצמנו. והקולות הפנימיים מחפים על השקט החיצוני ומכריזים על קיומם.

בזכות השתיקה או ללא מילים

הייתי רוצה להתחיל את הכתיבה בשתיקה... השתיקה תדבר בעד עצמה. שמתם לב שיש בשתיקה המון גוונים ורגשות, יש שתיקה מרגשת ושתיקה מביכה יש שתיקה רועמת ושתיקה של הסכמה ואינטימיות ויש גם שקט עמוק ושקט סתמי. השתיקה היא מראה הצובעת את העולם באיכויות של נפשנו. במובן הזה השתיקה סופגת את רגשותינו ברגע ההווה וכמו צליל של קול המהדהד אלינו מהחלל, מחזירה אותם אלינו.

דהרמה. מה שתומך בקיום שלנו

יש כוחות הפנימיים המניעים אותנו הלאה החיים שואפים להתפתחות, לשינוי. מהרגע שאנו נולדים אנו עולים על רכבת ההרים הזו שמתגלגלת בכוח אדיר קדימה, מניידת אותנו בין תחנות החיים. זה מופלא להבין שיש כוח פנימי המניע אותנו להמשיך להתקיים ולא רק במטרה לשרוד אלא במטרה להתפתח, לגדול במודעות. שהמכשיר המשוכלל הזה שקבלנו הגוף התודעה באים לשרת את התכלית הזו לאפשר שינוי והתפתחות לחיים בעלי משמעות לחיים במודעות. כולנו חשים באופן כזה או אחר שיש משהו גדול מאתנו, שנמצא בנו ובעולם מחוץ . שלבריאה יש תכלית ומטרה להמשיך להתקיים למען משהו גבוהה מאיתנו. חלקינו קוראים לכך אלוהות, חלקינו גורל, חלקנו מדע. 

הדרך לשינוי - פעולות ולא תגובות

ששינוי הוא תהליך שלוקח זמן. סל הרשמים שלנו הגופניים והרגשיים הכרתיים הוא עמוק ומושרש היטב והוא הכוח המניע את כל הפעולות שלנו בעולם.

סל ההתנסויות הללו הוא כולו מבוסס על רשמים שלא אנחנו קבענו אלא הושרשו בנו מתוך החברה, המשפחה וההתנסויות בהם פגשנו בחיינו. כל אחד ובריכת הידע הייחודית שלו. אין שתי בריכות שוות בעולם.

היכן שנחה המודעות שם אנו חיים

היכן שנחה המודעות שלנו שם אנו נוכחים, שם אנו חיים. המסע שלנו ביוגה מכוון אותנו לחיות כל רגע ורגע באופן שלם ואוטנטי. מביאה בפניכם ציטוט מעורר מחשבה בנושא מתוך הספר "יוגה רגשת" ריפוי הנפש באמצעות הגוף שכתבה ביג'ה בנט, בהוצאת אור עם.

אומנות ההתבוננות וההקשבה

מודעות, "דהיאנה", היא האיבר השביעי בסוטרות היוגה של פטאנגלי.  מדיטציה הינה אותה נוכחות רכה ופתוחה ברגע ההווה, ברגע הזה, היא תנודה או זרימה של התודעה ללא הכוונה, מתוך התבוננות וקשבות לכל מכולל החוויות שאנו חווים ברגע הזה. הפתיחות והרגישות האינסופית הזו דורשת ריכוז רב ואימון של ההכרה בנוכחות ללא שיפוט ללא ביקורת ללא העדפה או דחייה. התבוננות מתוך נקודת מבט נקייה. נקודת מבט החושפת את טבענו האמיתי ולא את מכלול ההרגלים והתפיסות אשר נדמה לנו שהם אנחנו. לכאורה נוכחות ברגע ההווה נראית משימה פשוטה וטריוויאלית אולם היא דורשת אימון רב.

היוגה של ההכרה

המטרה שלנו בתהליך היוגי היא להגדיל את החופש שלנו. בשפה של היוגה חופש נקרא ״קלווליה״ – הוא לבדו קיים. הכוונה היא למה שקיים לבדו, חופשי משאר הדברים, משהו שיש לו קיום בלתי תלוי. בתהליך היוגי אנו רוצים לגלות את הזהות שלנו, את הזהות האמיתית שאיננה תלויה בתכנים שיש בהכרה, שאיננה תלויה בתחושות, במחשבות, ברגשות. התהליך היוגי מוביל אותנו לגילוי הטבע העצמי, כשונה משאר הדברים.

התכנסות החושים

פרטיאהארה, התכנסות החושים או הפניית הגב לעולם התופעות.

אותם רגעים ראשונים, בהם אנו יוצאים מהרחוב הסואן, מהמרוץ שמכתיב אורח החיים המודרני וממחול המחשבות, נכנסים אל הסטודיו, יושבים על מזרון היוגה ועוצמים את העיניים, הם הזרע הראשון להתכנסות החושים. אותה דממה בה החושים נסוגים מהמושא שלהם בעולם התופעות בחוץ ומופנים כלפי פנים ופותחים מרחב אחר להתבוננות.

לימוד עצמי - מפגש אינטימי עם עצמך

משהו אישי ... לימוד עצמי הוא מפגש אינטימי שלך עם עצמך. תרגול אישי מבוסס על היכולת הבסיסית שלך לפגוש את עצמך, לעצור את הזמן ולהתבונן פנימה. ההתנסות האישית היא דרך הלימוד היחידה, שעות המזרן שלנו הן שמאפשרות לנו להתפתח ולהתקדם בדרך היוגה.

קארמה

קארמה אוסף כל רשמי הפעולות שנחרטו בתודעה במהלך חיינו. כל פעולה, חוויה, התנסות שלנו משאירה עקבות. וכמו עקבות בחול, הצעדים המשמעותיים שצעדנו ישאירו עקבות עמוקים ואלו אחרים ישאירו עקבות .

שטחיים אשר הגלים ישטפו ויטשטשו את רישומם.

הדרך אל ההארה

הדרך אל ההארה, מסך אחר מסך כמו במשחק מחשב ...​

דורון פלד השתמש בדוגמא נפלאה של משחק מחשב בכדי להמחיש את דרך הגלגולים עד להארה. בכדי לנצח במשחק עלינו לעבור מסך אחר מסך, לדעת  מתי לקפוץ, ומייד אחר כך מתי להתכופף, מתי להדוף ומתי לתקוף ובדיוק בזוית הנכונה, בזמן הנכון בכדי להצליח לעבור את המסך במהירות המרבית  ולעבור אל המסך הבא כך עד למסך האחרון שלאחריו הניצחון.

מחשבות על האינסוף

האינסוף תמיד מעורר בי תהייה, אייך מתבוננים באינסוף ? האינסוף מצטייר בעולם האסוציאציות הפרטי שלי כחלל ללא גבולות, ללא התחלה וללא סוף, נצח של מרחב, תמידי ולא נתפס. מושג מעט כאוטי ובלתי מובן ואם זאת מזמין.

היטהרות ואש פנימית

"טפס", היטהרות דרך סיגופי גוף, תשוקה, נחישות ואש פנימית
אחד הדברים האזוטריים והביזריים ביותר בהודו הם אותם סגפניים סדואים הנודדים בדרכים יחפים שלגופם אזור חלציים בלבד, קערה לאיסוף מזון, ומקל הליכה. סדואים אלו אימצו את נתיב ה"טפס", ההיטהרות דרך סיגופי גוף וחום פנימי.

אני האחד, היחיד והמיוחד, המושלם

​בדומה לנזירים וליוגים הקדומים פרשנו גם אנחנו לכמה ימים מהבית, מהמחויבויות והתפקידים שלנו, מאורח החיים המוכר והמוגן. בדומה להם, פשטנו גם אנחנו את בגדי היומיום התעטפנו בשתיקה כבגלימה ויצאנו אל החורש שבכרמל לחקור את מעבה התודעה.

​יצאנו למסע אל הלא נודע, אל עומקו של החורש מקום מחבואם של השדים. אותם שדים ערמומיים אשר מנסים לערער את שלוותינו, להפחיד, להציף, למלא בספקות, ולכבול את תודעתנו בשרשראות של זהב ובהבטחות לאושר כוזב. אותם שדים אשר ניזונים מהפחד שהם מעוררים בנו כשאנו נלחמים לסלק אותם מעל פנינו. אותם שדים אשר נעלמים דום ונסוגים כשאנו מכירים בנוכחותם, וממשיכים ללכת

אימון ואי השתוקקות

אבהיאסה ואיראגיה שתי הכנפיים של התרגול, המייצגות אחדות של ניגודים, המשלימים זה את זה. איינגאר משתמש בסט של מושגים בכדי לתאר את האספקטים השונים של המושגים האלו. אבהיאסה מייצגת את הצד האקטיבי, את המאמץ שיש להשקיע בכדי להזין את התרגול, בעוד ואיראגיה תייצג את הצד הפאסיבי, הויתור על ההשתוקקות להצליח, על האגו על המאמץ, היא תשקף את ההתבוננות המודעת על התהליך.