מאמרים על פילוסופיה, יוגה ומדיטציה

סוטרות יוגה של פטנג'לי

מאמרים על הסוטרות היוגה של פטנגלי.

מבוסס על פרשנות של גלית לוין, המסבירה את הטקסט המיוחד הזה, באופן ברור ונגיש. 

פרשנות המאפשרת להבין את הרלוונטיות שלו לחיים שלנו, כאן ועכשיו, על מנת שנוכל להשתמש בו כדי ליצור שינוי.  

בחרתי לכתוב עליו משום שאני מבינה את הכוח האדיר שטמון בו.

המילים הן שלי אולם הפרשנות מבוססת כולה על ידע מתוך שיעורים גלית לוין. מורה מופלאה לפילוסופיה של היוגה.  

קול השתיקה

 

מסע שהיעד שלו הם הנופים הצבעוניים של מבוכי התודעה. עטפנו עצמו בשתיקה כמו שמיכה, חמימה ומנחמת, המציפה מעלה את הקול הפנימי. תמיד מדהים אותי כמה הקולות הפנימיים רוחשים וגועשים וצועקים עצמם בתוך השתיקה. לא רק חידוד החושים המתרחש בתהליך מעצים את הקול הפנימי אלא דווקא המרחב שמאפשרת השתיקה. החופש מאינטראקציה חיצונית משאיר אותנו כמעט עירומים לנוכח עצמנו. והקולות הפנימיים מחפים על השקט החיצוני ומכריזים על קיומם.

בזכות השתיקה או ללא מילים

 

הייתי רוצה להתחיל את הכתיבה בשתיקה... השתיקה תדבר בעד עצמה. שמתם לב שיש בשתיקה המון גוונים ורגשות, יש שתיקה מרגשת ושתיקה מביכה יש שתיקה רועמת ושתיקה של הסכמה ואינטימיות ויש גם שקט עמוק ושקט סתמי. השתיקה היא מראה הצובעת את העולם באיכויות של נפשנו. במובן הזה השתיקה סופגת את רגשותינו ברגע ההווה וכמו צליל של קול המהדהד אלינו מהחלל, מחזירה אותם אלינו.

אני המיוחד, האחד והיחיד, המושלם

 

בדומה לנזירים וליוגים הקדומים פרשנו גם אנחנו לכמה ימים מהבית, מהמחויבויות והתפקידים שלנו, מאורח החיים המוכר והמוגן. בדומה להם, פשטנו גם אנחנו את בגדי היומיום התעטפנו בשתיקה כבגלימה ויצאנו אל החורש שבכרמל לחקור את מעבה התודעה.


יצאנו למסע אל הלא נודע, אל עומקו של החורש מקום מחבואם של השדים. אותם שדים ערמומיים אשר מנסים לערער את שלוותינו, להפחיד, להציף, למלא בספקות, ולכבול את תודעתנו בשרשראות של זהב ובהבטחות לאושר כוזב. אותם שדים אשר ניזונים מהפחד שהם מעוררים בנו כשאנו נלחמים לסלק אותם מעל פנינו. אותם שדים אשר נעלמים דום ונסוגים כשאנו מכירים בנוכחותם, וממשיכים ללכת.